אורות 11: ג’ורג’ אורוול

נסים קלדרון מעמיק לתוך העולם “הדפוק והזרוק” – והאירוטי יש להוסיף – שחלק אורוול עם הסופר הנרי מילר. מקס שטנר מנסה להבין מדוע “האח הגדול” מתאמץ כל כך שיאהבו אותו. יועד וינטר שגב מנסח חמישה עקרונות יסוד מוסריים שהינחו את אורוול בכתיבתו. ארז וולק מספר על התלבטויות שליוו את תרגומו החדש לספר ” 1984″.

גלי הראל מספרת (במחזה קצר!) על גורלה של אשה שמרדה במנהיג, שילוב של 1984 וליזיסטרטה של אריסטופאנס. בוריס וינגר כותב על בחור צעיר ואמו, שהחיים תחת שלטון דיקטטורי מוציא אותם מדעתם. דנה חפץ מעמיקה לתוך עולם סוריאליסטי ודיסטופי. משה רחמוט ממשיך את עלילת הספר “חוות החיות” ומייצר סאטירה פוליטית עכשווית. ש’ ר’ (השם שמור במערכת) מתארת בממואר את חוויותיה כהומלסית בתל אביב. אוריאל זיגלר משלב את “מחווה לקטלוניה” של אורוול עם מחווה לויכוח-ברצלונה המפורסם של הרמב”ן, ומעמיד את כל האינטלקטואלים של העולם למשפט. אוראל רבינר ממציא שפה שהיא הדור הבא של שיחדש. עדנה אפק מספרת על ציד אדם בחברה דיקטטורית, שהיא גם החברה מוכת הקורונה שלנו. לאה קליבנוף-רון מתכתבת עם ספרו הפחות ידוע של אורוול “שאו את נס האספידיסטרה” ועם ” 1984″. א. ברגמן מספר על הלילה שבו הסתובב עם רובה בירושלים, בהמשך ל”לירות בפיל”.

רוני סומק במחווה גרפית ושירית לאורוול. איציק רנרט בסדרת יצירות ויזואליות שמציבות את האדם בעולם דיסטופי, מול עצמו ומול כוחות שחזקים ממנו. ענבל רווה בסדרת מסיכות-קורונה שמייצרות אנושיות חדשה ומאיימת. לובה טשרנוב בשירים-מאויירים ופרשנות פמיניסטית ל”חוקי החיות”. Randy Winth בקומיקס שמנסה לפקוח עין..