שיחדשישן

בעקבות התרגום החדש לספר 1984

יש הצעות שמתרגם לא יכול לסרב להן. כשפנו אלי מהוצאת “עם עובד” ושאלו אם ארצה לתרגם ספר של “סופר אלמוני בשם אריק בלייר”, לא התלבטתי. רק חששתי.

קראתי את 1984 בנעוריי כמו כולם, וגם עליי הספר עשה רושם רב. בשונה מספרים מתורגמים אחרים, לא זכרתי ארכאיות מיוחדת – לא לגמו שם טֶה בטי״ת ובחלב, לא קיפדו עיצורים כדי לייצר עברית קוקנית ולא היה יער גלמושים אחד לרפואה.^[1] אילו נשאלתי כנראה לא הייתי חושב שיש צורך בתרגום חדש. אני מודה שאת רוב פרטי העלילה והשפה שכחתי. זכרתי כמה ביטויים מכוננים – “שיחדש”, “מיניסטריון האמת”, “האח הגדול” – ובעיני רוחי כבר ראיתי את הביקורות: “באיזו זכות הוא כותב ‘בּוּרוּת’ במקום ‘בערות’? למה לרדד הכול לשפת ביבים?”

ובאמת – למה מתרגמים ספרים מחדש? הרי את שקספיר ודיקנס לא משכתבים בכל דור לאנגלית עדכנית. ובכן, יותר משהדבר קשור להשתנות השפה הדבורה מדובר בגישה העריכתית, וזה ניכר בייחוד בדיאלוגים. עד לפני כמה עשרות שנים נדרשו הדמויות בספרים לדבר עברית תקנית,^[2] והיום מצופה מהן להישמע כבני אדם. זה עניין של אופנה ושל אידיאולוגיה, ושתי הגישות “צודקות”. הדבר בולט במיוחד בתרגומים לתיאטרון – נסו להציג היום את תרגומי המחזות המבריקים של שלונסקי. אבל גם בפרוזה זה נכון, והטקסטים המשתנים עם האופנה החדשה נעשים לרקע הלשוני שהטקסטים העתידיים ייקראו לעומתו. ניקח לדוגמה את המשפט החותם את 1984, וסליחה על הקלקלן.

במקור האנגלי: He loved Big Brother. משפט חיווי פשוט, תקני, חף מהתחכמויות. איך הייתם מתרגמים אותו לעברית? אולי כמוני, “הוא אהב את האח הגדול”. בתרגום העברי הקודם (תרגום ג׳ אריוך) נכתב “אוהב הוא את האח הגדול”. זמן הווה במקום עבר, וסדר מילים שונה. הבחירה בזמן הווה מקרבת את הקורא לנקודת המבט של הגיבור, וסדר מילים הלא תקני מוסיף הדגשה למילה “אוהב”; קראו את המשפט בקול ותרגישו זאת. שתי הבחירות של אריוך היו ועודן לגיטימיות ונבונות. נשאלת השאלה אם הקורא העכשווי חווה את התוצאה באותו אופן, כלומר האם בשפה שאנו רגילים לקרוא ולשמוע היום, התבניות שאריוך חרגה מהן במכוון ברורות עד כדי כך שמובן לקורא שהחריגה נועדה להדגשה.^[3] לדעתי התשובה שלילית. לדעתי, כשקוראים היום את המשפט בתרגום אריוך הוא נשמע בעיקר מיושן, ולא בשל איזה פגם במשפט עצמו אלא מפני שנקודות הייחוס הלשוניות התרחקו – איפה נשמע או נקרא היום “אוהב הוא את פלוני אלמוני”? לכן, ובייחוד לאור תפיסתו של מר בלייר אשר לשימוש בשפה, סברתי שמוטב – היום – לתרגם כפי שתרגמתי.

לכן החלטתי שאתרגם כל פסקה וכל מונח בדרך שנראית לי הנכונה ביותר, כאילו מעולם לא היה תרגום קודם ובלי להשוות אליו. למזלי ידעתי שהתרגום ייערך בידי מוקי רון, ושהעורך המנוסה ירסן אותי אם ארחיק לכת יותר מדי. ומהי “הדרך שנראית לי הנכונה ביותר”? זו הגישה שהגדיר אורוול: להעדיף שפה ישירה על עקיפה, מילה קצרה על ארוכה, ובהקשר של לשון השיחדש – לבחור תמיד בנוחות ההגייה, ובלבד שהמשמעות נגישה. לכן הקשבתי לגרסה מוקלטת של הספר באנגלית לפני שניגשתי לתרגום, ולכן הקפדתי לשוב ולקרוא את הטקסט שלי בקול. אפרט להלן אחדים מהביטויים הבולטים בספר בתרגומי לעומת תרגום אריוך ואת השתלשלותם.

האח הגדול צופה בך (במקור: Big Brother is Watching You, בתרגום אריוך: “האח הגדול עינו פקוחה”)

זו הדוגמה הבולטת ביותר לחששי מעקירת פרות מושרשות. הביטוי היפה שבתרגום אריוך חדר במידה מסוימת לעברית. אבל לא כך כתב אורוול; אם נתרגם את גרסת אריוך בחזרה לאנגלית נקבל Big Brother is Watching, ואיפה ה־You? האם אינו חיוני? האם ג׳ורג׳ אורוול היה כותב מילה שאפשר לוותר עליה? אני ומוקי לא זכרנו את הביטוי בתרגום אריוך, ולכן תרגמתי אותו לעברית פשוטה בלי לבטים מיוחדים. רק אחר כך כתבה לנו מתקינת הטקסט, עירית לוריא, ושאלה אם בכוונה ויתרנו על הביטוי שהשתרש. מיהרתי לתרגום אריוך; אך גם אחרי שקראתי ונזכרתי, עדיין נראה לי שתרגומי מוצדק. אינני מכחיש ש”עינו פקוחה” פיוטי יותר – אבל האם מטרת התרגום היא להיות פיוטי, גם במחיר הנאמנות למקור? האם המקור – סיסמת המפלגה המצמיתה – הוא משפט שקוראי האנגלית מתרפקים על יופיו?

בּוּרוּת היא כוח (במקור: Ignorance is Strength, בתרגום אריוך: “בערות היא כוח”).

במילון אבן־שושן, המילה “בורות” מוגדרת “בערות, חוסר ידיעה והשכלה”, והמילה “בערות” היא “בורות, חוסר ידיעה”; נראה שיש סמיכות משמעויות מסוימת. חיפוש גוגל מראה שהשימוש במילה “בערות” הלך והתמעט בדורות האחרונים, ודומני שלפי הוראות ההפעלה של אורוול, עלינו להעדיף את המילה הפשוטה והשגורה מהשתיים.

אך העברית החדשה וסגנונותיה המשתנים אינם האתגר הגדול ביותר בתרגום הספר 1984. חלק מהותי מהרומן ומהמסר שלו הוא האופן שבו השפה משפיעה על תפיסת המציאות, ולשם כך מתאר אורוול את השפה שבאמצעותה מנחילה המפלגה את ערכיה, שפת השיחדש (Newspeak), שנועדה להחליף את ה”שיחישן”, כלומר האנגלית. ביטויים בלשון זו מופיעים לכל אורך הרומן, והספר מלווה בנספח שכותרתו “עקרונות השיחדש”. למזלו של המתרגם, אורוול מסתפק במילים בודדות בשפה ואינו מביא משפטים שלמים בה למעט דוגמאות כמו “עַלְגֵּש טְרוֹמְתִּיּוּק” (עמ׳ 42, והתרגום בעמ׳ 47: “הגש לאישור גורם בכיר לפני התיוק ברשומות”). להלן כמה מונחים מהשפה המומצאת, והדרכים שבהן התמודדתי איתם.

טֶלֶצָג (במקור: Telescreen, בתרגום אריוך: “טלסקרין”)

נדמה לי שהמילה “צג” לא התקיימה בעברית בימי תרגום אריוך (1971). היא נכנסה למילוני האקדמיה ללשון העברית בשנת 1989, אף כי אפשר שהייתה בשימוש עוד קודם לכן. כך או כך, המילה Telescreen ברורה מייד לקורא האנגלי. אך בעוד שהתחילית טֶלֶ־ נהירה בעברית ואף מופיעה בחידושי מילים, “סקרין” נשמע לי זר וצורם. בטיוטות הראשונות כתבתי “מסכְרָחוֹק” על משקל “שׂח־רחוק”, אך כשהגיע הטקסט לעריכה נאלצתי להודות שהמילה נשמעת כמו בדיחה. המילה “טלצג” אינה מגוחכת, והיא אף משמרת את המשקל המקורי (שלוש הברות, הראשונה מוטעמת). בטיוטה שלא כתבתי, הייתי כותב “צַגְחָכָם”.

ולבסוף: שיחדש ושיחישן (במקור: Newspeak)

המילה “שיחדש” מאז ומעולם הציקה לי, משלושה טעמים: ראשית, לא ברור אם יש להגות שִׂיא־חָדָשׁ או שִׂיחַ־חָדָשׁ, בפרט מפני שהדבר משליך על הגיית שם השפה הישנה – שִׂיחְיָשָׁן (מכוער) או שִׂיחַ־יָשָׁן (מסורבל ומוסיף הברה). שנית, שמות שפות בעברית כמעט תמיד מתאפיינים בסיומת ־ית. ושלישית, אורוול מקפיד להגביל את מספר הצוּרנים (מורפמות) בשפתו המומצאת, והצורן speak חוזר על עצמו במילים שונות בשפה – מכשיר ההכתבה קרוי Speakwrite, ודקלום חסר מחשבה של אידיאולוגיית המפלגה מכונה Duckspeak. יש לשאוף איפוא שבכל המילים המתורגמות יופיעו צורנים משורש עברי אחד. בטיוטה הראשונה תרגמתי הכול בשורש נ־י־ב (נִיבְחָדָשׁ/נִיבְיָשָׁן, כְּתַבְנִיב, נִיבַּרְוָז), והדבר פתר את בעיית ההגייה של שם השפה, אך נשמע לטעמי מלאכותי. ניסיתי חלופות אחרות – “חֲדָשִׁית/יְשָׁנִית” נשמעות כמו שפות ו”דברחָדָשׁ/דבריָשָׁן” משתמשות בשורש העברי הפשוט – אך בסופו של דבר, לא מצאתי מילה שתוכל לַשַליטה הבלתי מעורערת, ונשארנו עם “שיחדש”, ובהתאמה “שיחישן”, “כתבשיח” ו”שָׂחבִּרְוֵז”. כזה הוא תרגום תמיד, משא ומתן אינסופי על פרטים והנמקות. התוצאה היא שחשובה לקורא ולא תהליך העבודה של המתרגם; תרגום “צודק” אינו בהכרח נעים יותר לקריאה, אולי להפך. ולא רק השפה משתנה, אלא גם העולם (ויאמר אורוול: השפה משנה את העולם). התרגום החדש הוא הניסיון שלי לאזן בין כל הגורמים האלה, ואני מקווה שבעזרתו יתוודעו עוד כמה קוראי עברית למשמעות המקורית של הביטוי “האח הגדול”.

[1]  בתרגומים ישנים לעברית, עץ האשור נקרא לפעמים “גלמוש”. לי המילה זכורה מתרגום לעלילות נילס הולגרסן.

[2]  “יש מסגנן טוב ומסגנן רע. הטוב מתקן כל מלה בכתב־היד ברוח השפה הקדומה המדוקדקת. אם הסופר כותב, למשל, שעמוס בן השש אומר: ‘שיהיה שקט אחרת ארביץ לך!’ אז המסגנן הטוב מתקן וכותב שעמוס אמר: ‘מי יתן ויהיה שקט פן אשלח בך את ידי ואראה לך את נחת זרועי!’ זה המסגנן הטוב. המסגנן הרע אינו מתקן כלום וזה טוב מאד.” – אפרים קישון, “דרכה של ה מ רסקה”, 1953.

[3] ראו את הדיון המאלף בכך במאמרו של אמציה פורת, “המנגינה בפסוק העברי”. מאזנים כרך לב ד/ה, אדר–ניסן תשל״א, מארס–אפריל 1971.

תצלום: מתוך הסרט 1984