גלעד רוזנברג
בן 27, נולד וגדל בתל אביב ומאז ומעולם עסק באומנויות. את שקספיר גילה בגיל 10, כשצפה בסרטו של פרנקו זפירלי "רומיאו ויוליה" והתאהב. כשלמד ב"בית צבי" עסק בשקספיר לעומק. אז החליט לתרגם ממחזותיו הלא מתורגמים והחל עם "טיטוס אנדרוניקוס". כיום מנסה את מזלו כשחקן, עובד כמדריך טקסט ודיבור ב"בית צבי" ומתרגם מחזות ושירה

טיטוס אנדרוניקוס



"טיטוס אנדרוניקוס", מהטרגדיות המוקדמות של שקספיר, הוא מחזה נוטף דם, שכולל את כל המרכיבים של סרט אימה שהולך עד הסוף: אונס, רצח, חיתוך אינטנסיבי של איברי גוף חיוניים, ובשיאו – קניבליזם. שקספיר לא חס על גיבוריו, והם מתחננים בזה אחר זה על חיי ילדיהם, וכמעט באותה נשימה פועלים כרוצחים מאומנים היטב.
בקטע המובא להלן מוצא טיטוס, גיבור המחזה, דרך מזעזעת לנקום במי שאנסו את בתו לביניה וכרתו את לשונה וידיה. בשלב הזה כבר איבד טיטוס את שני בניו וכן את אחת מידיו. הוא כמובן לא מגלה ללביניה שבתום הארוחה הוא מתכוון לקטול אף אותה במסגרת אותו זעם איום שמנחה את פעולותיו. אחר כך תמשך שרשרת הרציחות עד שבסוף המחזה יהיו מרבית הדמויות מצויות במצב מבותר כזה או אחר.
לא מומלץ לקריאה לפני השינה.

תרגום: גלעד רוזנברג


מערכה חמישית, תמונה שנייה


טיטוס

לָבִינִיָה, בּוֹאִי, בּוֹאִי; הִסְתַּכְּלִי,
כְּפוּתִים הֵיטֵב אוֹיְבַיִךְ. רַבּוֹתַי,
חִסְּמוּ פִּיּוֹתֵיהֶם, בַּל יְדַבְּרוּ
שְׁנֵיהֶם אֵלַי, אֲבָל שֶׁיִּשְׁמְעוּ
אֵת הַמִּלִּים הָאֲיֻמּוֹת בְּפִי.
הוֹ, בְּנֵי בְּלִיַּעַל, קָאיְרוֹן וְדֵּמֶטְרִיוּס!
זֶה הַמַּעְיָן, שֶׁהִכְתַמְתֶּם בְּבֹץ,
יוֹם קַּיִץ זַךְ בְּחָרְפֵּכֶם מָהוּל.
אֵת בַּעֲלָהּ אַתֶּם הֵן הֲרַגְתֶּם,
וּבַעֲבוּר אַשְׁמָה נִתְעֶבֶת זוֹ
לְמָוֶת דָּנוּ שְׁנַיִם מֵאָחֶיהָ,
יַדִי כָּרְתוּ, וּלְקֶלֶס הִיא הוּשְׂמָה:
אֵת שְׁתֵי ידֶָיהָ הַמְּתוּקוֹת, אֵת לְשׁוֹנָהּ,
וְאֶת שֶׁמִּלָּשׁוֹן וְיָד יָקָר,
אֵת תֻּמָּתָהּ הַנְּקִיָּה מֵרְבָב,
בּוֹגְדִים פְּרָאִים, כְּבַשְׁתֶּם וַאֲנַסְתֶּם.
מָה הֱיִיתֶם אוֹמְרִים, אִם לְדַבֵּר
לָכֶם הֵנַחְתִּי? בְּנֵי בְּלִיַּעַל,
מִפְּאַת בּוּשָׁה לֹא יְכוֹלִים הֱיִיתֶם
לְהִתְחַנֵּן לְרַחֲמֵי לִבִּי.
הַקְשִׁיבוּ, אֲרוּרִים, כֵּיצַד אֲנִי
עוֹמֵד לְעַנּוֹתְכֶם. יָדִי הַזּוֹ
נוֹתְרָה עוֹד כְּדֵּי לַחֲתֹךְ גְּרוֹנוֹתֵיכֶם,
בְּעוֹד לָבִינִיהָ בֵּין גְּדָמֶיהָ תַּחֲזִיק
אֵת הָאַגָּן, אֲשֶׁר יקְִלֹט אֵלַיו
אֵת דַּם אַשְׁמוֹתֵיכֶם. הֲרֵי תֵּדְעוּ,
שֶׁכַּוָּנַת אִמְּכֶם לִסְעֹד עִמִּי,
וּנְקָמָה הִיא מְכַנָּה עָצְמָה,
וְהִיא אוֹתִי חוֹשֶׁבֶת לִמְשֻׁגָּע:
הַקְשִׁיבוּ, נְבָלִים, אֲנִי אֶטְחַן
לָכֶם עֲצְמוֹתֵיכֶם עַד אֲבָקָה,
וְעִם דַּמְכֶם אִתָּה אָכִין בָּצֵק,
וּקְרוּם מִן הַבָּצֵק הַזֶּה אֶצֹּר,
וְצֶמֶד פַּשְׁטִידוֹת אֲנִי אָכִין
מֵרָאשֵׁיכֶם הַמְּבִישִׁים כָּל כָּךְ,
וְלַזּוֹנָה, אִמְּכֶם הָאֲרוּרָה,
אֲנִי אֶגְרֹם כְּמוֹ הָאֲדָמָה
לִבְלֹעַ אֵת צֶאֱצָאֶיהָ.
זֶה הַמִּשְׁתֶּה אֵלָיו הִיא הֻזְמְנָה,
וְזוֹ הַסְּעוּדָה בָּהּ תִּתְפַּטֵּם;
כִּי בְּצוּרָה גְּרוּעָה מִפִילוֹמֵל
אַתֶּם הִתְאַכְזַרְתֶּם לְיַלְדָּתִי,
וּבְצוּרָה גְּרוּעָה מִפְּרוֹקְנֶה אֶתְנַקֵּם.
עַתָּה הָכִינוּ אֵת גְּרוֹנוֹתֵיכֶם.
בּוֹאִי לָבִינִיָה, קַבְּלִי הַדָּם;
וּכְשֶׁמֵּתִים יִהְיוּ, עַצְמוֹתֵיהֶם
אֲניִ אֶטְחַן עַד לָאֲבָקָה דַּקָּה ,
וְעִם הַמִּיץ הַנֶּאֱלָח הַזֶּה
אֶבְחַשׁ אוֹתָהּ, וּבַבָּצֵק הַזֶּה
אֶת רָאשֵׁיהֶם הַנִּתְעָבִים אֹפֶה.
בּוֹאוֹ, בּוֹאוֹ, שֶׁכָּל אֶחָד יִהְיֶה
עָסוּק בַּהֲכָנַת הַסְּעוּדָה,
אֲשֶׁר כֻּלִּי תִּקְוָה שֶׁתִּהְיֶה
קָשָׁה וַעֲקֻבָּה מִדָּם יוֹתֵר
מִסְּעוּדָתָם שֶׁל הַקַּנְטָאוּרִים.

מתוך תרגום המחזה שיראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.