שיפר, בן לסוחר עצים יהודי, נהג לשלב בשיריו הומור עם מחאה חברתית ועָסק, כמו אחרים באותה תקופה, בנושא הזהות המינית. את השיר הלחין מישה ספוליאנסקי, יהודי ממוצא רוסי, שהחל את דרכו כפסנתרן בבתי קפה ובהמשך כתב לקברטים המובילים בברלין ואף לתעשיית הסרטים. ב-1920 הלחין את “שיר הלבנדר”, שהפך להמנון ההומוסקסואלים. במופעי הרביו הרבים שכתב בסוף שנות העשרים כיכבה מרלנה דיטריך.
הוצג: 1924
מילים: מרסלוס שיפר
לחן: מישה ספוליאנסקי
מגרמנית: יונתן דורי
היה זכרי אחד, היתה נקבית אחת,
והם היו כך זה לזאת,
ויום אחד פנה זכרי אל הנקבית:
אני רוצה להתוודות,
את כה נקבית אך יש בך זכריות,
אני זכרי אך יש בי די הרבה נקבי,
וכל הזכריות וכל הנקביות
הם רק עניין אופנתי.
לכן, נקבית שלי, תהיי זכרית,
אני אהיה נקבית שלך,
נשלים את כל מה שהחמצנו,
ואת המצוקות נשכח.
הנקבית הפכה איפוא להיות זכרית –
קנתה לה כמה עניבות,
הזכרי הפך איפוא להיות נקבי –
גידל שיער ושתי צמות.
זכרית הלכה מכות בחוץ עבור נקבי,
נקבי הכין בבית ארוחות,
עד שיום אחד זכרית וגם נקבי
חשבו: זה זמן לתינוקות.
כן, כן, משום שהזכרית
עוד קצת היתה נקבית לנקבי,
ופּוּף, כל מה שהטריד
את זה וזאת
נראה פתאום טפשי.
אך אותה זכרית עוד נשארה נקבית
באותו מקום נסתר,
ונקבי נידון להשאר זכרי
כי הוא צוייד בְּאיבר,
ולפיכך נקבית-זכרית החזקה
שכבה עם הנקבי הרך,
נולד להם אנדרוגינוס קטנה,
אנדרוגינוס מתוק כל כך.
כן, כן, נולדה תינוק נייטרלית,
נולד תינוקת אמיתי,
אוהו, איך שאותו נקבי הצליח
לשגע את הזכרית.
ביצוע בעברית לשיר:
שרות: ירדן לויתן וסיון גיא
ביצוע בגרמנית לשיר: