הספרים הנעלמים של בורחס

בורחס היה ממפה סדרתי של ספרים. חלקם היו מהדורות נסתרות של ספרים ידועים, חלקם ספרים שרק בורחס ידע על קיומם, ואשר התקיימו במקביל להיסטוריה המוכרת לנו. כל הספרים קוטלגו בקפדנות של ספרן מנוסה: תאריך הדפסה, צורת הכריכה, החנות או האירוע שבו נתגלו.

אמיר כהן

לספרים ולאנציקלופדיות הרבות שתיאר בורחס בסיפוריו יש כוח שחורג מעבר לתוכנם. קיומו של ספר מקהה את אובדן הרגע החולף, ומבטיח מגע עם נצח כלשהו, עם חוויה כלל אנושית שחזקה יותר מהסיפור עצמו. הספר הנעלם הוא לעתים הנחמה-פורתא, המראה המוכר, הקבוע, שמקל על התמודדות עם עולם של שינויים אלימים.

לעתים נדמה כי הפרטים הקטנים המתארים ספר מייתרים את הצורך בכתיבתו. לשם מה לטרוח על כתיבת אנציקלופדיה בת עשרה כרכים, אם אפשר למסור את החוויה הגלומה בה על ידי תיאור נסיבות היעלמה או ציון שמו של המוציא לאור שלה? בורחס ידע ליצור ספר יש מאין במשפט אחד. הוא ידע מתי די לציין רק את הכותרת, ומתי צריך להוסיף גם סופר, תאריך, או חנות ספרים מאובקת. הוא הפך את הספרים הבדויים הללו לציוני דרך בתולדות הספרות, לאובייקטים לפרשנות, לנקודות מוצא. ובסופו של דבר הם הצטרפו לסיפורים שכן נכתבו – סיפוריו שלו.

ספרי האמן שלהלן הם חלק מתערוכת “הספרייה הנודדת”, אוצר: דורון פולק.
הציטוטים לקוחים מן הספרים “בדיונות” ו”האלף” בתרגום יורם ברונובסקי, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.