איימן אגבאריה
משורר ומחזאי פלסטיני ישראלי, יליד אום אל-פחם, 1968. ד"ר אגבאריה הוא מרצה לחינוך באוניברסיטת חיפה.

ארבעה שירים

עומַר

עָנִיתִי "אֲנִי מְשׁוֹרֵר"
וְהוּא הִבִּיט בִּי בְּעֵינַיִם שְׁטוּפוֹת שֶׁמֶשׁ.
"אֲנִי מְשׁוֹרֵר יַעְנִי אֲנִי כּוֹתֵב."
עוֹמַר חִיֵּךְ בַּהֲבָנָה:
"גַּם אֲנִי יוֹדֵעַ לִכְתֹּב."
יַלְדוּתִי זָרְחָה לְרֶגַע
אַךְ שָׁקְעָה שׁוּב בַּחִבּוּק הַגָּדוֹל.
עַכְשָׁו הוּא יוֹדֵעַ לָמָּה עֵצִים לֹא מַגִּיעִים לַשָּׁמַיִם.
וַאֲנִי מֵבִין לָרִאשׁוֹנָה לָמָּה אַבָּא שׁוּב אֵינֶנּוּ הָאִישׁ הֲכִי חָזָק בָּעוֹלָם.
    

לגו

הַתְּמִימוּת וְהַגַּלִּים וְהַשְּׁקָרִים וְהַמִּפְרָשִׂים וְהָאָבְדָן וְהַשְּׁחָפִים:
קֻבִּיּוֹת לֶגוֹ חֲדָשׁוֹת.
חֲדָשׁוֹת תָּמִיד, חֲדָשׁוֹת לָעַד.
תָּמִיד מוּכָנוֹת לְהַרְכָּבָה מֵחָדָשׁ.
אַךְ אֲנִי אֵינֶנִּי יֶלֶד עוֹד.
כָּל מַה שֶּׁאֲנִי בּוֹנֶה נִשְׁאָר
וְכָל מַה שֶּׁאֲנִי מַמְצִיא מְסָרֵב לָשׁוּב לִהְיוֹת חוֹל.
הַמִּבְצָרִים וְהַחוֹפִים וְהַבָּתִּים וְהַכּוֹכָבִים וְהַתַּעֲלוּלִים וְהַמִּגְדָּלִים:
כֵּלִים עַל לוּחַ הַשַּׁחְמָט
קָדִימָה תָּמִיד, קָדִימָה לָעַד.
תָּמִיד מוּכָנִים לַהַבְרָקָה הַבָּאָה.
אֲנִי אֵינֶנִּי יֶלֶד עוֹד.
וְקָשֶׁה לִי לִלְמֹד אֵיךְ לְהַחֲזִיר כָּל דָּבָר לִמְקוֹמוֹ:
הָרִחוּק אֶל תּוֹךְ הַבָּשָׂר.
הַצִּינִיּוּת אֶל תּוֹךְ הַגְּבִינָה לִמְרִיחָה.
הַהַשְׁמָנָה אֶל תּוֹךְ "הַקַּלּוּת הַבִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת שֶׁל הַקִּיּוּם".
וְהָאַכְזָבָה אֶל תּוֹךְ מְעוֹף הַנַּדְנֵדָה.
לֹא עוֹד יֶלֶד
וְעוֹד לֹא לָמַדְתִּי שֶׁהַיָּם בֶּאֱמֶת מְכֹעָר
וְהַיָּרֵחַ "אֵין לוֹ אֱלֹהִים".
אֵין עֶצֶב שֶׁאֵין לוֹ צֹרֶךְ
וְאֵין יָדַיִם שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן גַּעֲגוּעַ.
לֹא עוֹד.
    

מדי פעם

לִפְעָמִים
מוּטָב אֶסְפְּרֶסוֹ אֶחָד מֵעֶשֶׂר צִפֳּרִים עַל הָעֵץ.
לִפְעָמִים
מוּטָב כִּסֵּא מוּל הַקִּיר מֵחַלּוֹן אֶל הַיָּם.
לִפְעָמִים
מוּטָב סֶרֶט אֶקְשְׁן עַל שִׁיר נְטוּל חַיִּים.
מִדֵּי פַּעַם
אַבָּא צוֹדֵק.
    

בפעם הראשונה

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
שֶׁיָּצָא מִמֶּנִּי גֶּבֶר כְּנַדְנֵדָה
לְגַלּוֹת אֶת הָעוֹלָם
גֶּבֶר זֶה הָיָה אָבִי
וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ הָיָה רַחֲבַת בֵּיתִי.
בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
שֶׁיָּצָא מִמֶּנִּי גֶּבֶר כְּפַרְפַּר
לְהִתְבּוֹנֵן בָּעוֹלָם
גֶּבֶר זֶה הָיָה מְשׁוֹרֵר
וְכָל הָעוֹלָם הָיָה שִׁיר.
אַחַר כָּךְ     
נָעַלְתִּי אֶת דַּלְתוֹתַי בַּעֲדָם.