אֲנִי קָסַנְדְּרָה וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁטְּרוֹיָה תִּפֹּל
אֲנִי הוֹלֶכֶת בִּרְחוֹבוֹת תֵּל אָבִיב
וּמַבָּטִי מְלַטֵּף אֶת הַחֲנוּיוֹת וְאֶת בָּתֵּי הַקָּפֶה
אֲנִי מִסְתּוֹבֶבֶת בִּירוּשָׁלַיִם
וְרַק מִבְנֵי הָאֶבֶן הַכְּבֵדִים מַחֲזִיקִים אֶת הַמִּדְרָכָה
אֲנִי הוֹלֶכֶת לַיָּם וּמִתְכַּוֶּצֶת בֵּין הַסְּלָעִים עוֹטֵי הַיְּרֹקֶת.
אֲנִי קָסַנְדְּרָה וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁטְּרוֹיָה תִּפֹּל
טְרוֹיָה הַיָּפָה, הָאַדִּירָה, מַגְשִׁימַת הַחֲלוֹמוֹת.
לֹא סוּס יִפְרֹץ אֶת שְׁעָרֶיהָ
וְלֹא קַשׁ יִשְׁבֹּר אֶת גַּבָּהּ
לֹא מַכּוֹת בְּרֵאשִׁית יַפִּילוּ אֶת רוּחָהּ
וְלֹא חֻלְשׁוֹת אוֹיֵב יַצִּילוּ אוֹתָהּ.
אֲנִי קָסַנְדְּרָה, וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁיּוֹם אֶחָד יִהְיֶה חֹרֶף
וְאַתָּה תֵּשֵׁב אִתִּי בְּבֵית קָפֶה בְּעִיר אֵרוֹפֵּאִית.
סְבִיבֵנוּ יְדַבְּרוּ גֶּרְמָנִית אוֹ פּוֹלָנִית אוֹ מָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה
וְהָאַנְגְּלִית שֶׁלָּנוּ תִּשָּׁאֵר מְגֻמְגֶּמֶת
וַאֲנַחְנוּ נָגוּר שָׁם כַּמָּה שָׁנִים
וְנִתְפַּרְנֵס אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מִמָּה.
אֲנִי קָסַנְדְּרָה, וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁיּוֹם אֶחָד יִהְיֶה חֹרֶף
אֵדִים יְכַסּוּ אֶת הַחַלּוֹנוֹת וּבַחוּץ תִּשְׁתּוֹלֵל סוּפָה אַדִּירָה
וּבְלִי לָשִׂים לֵב אַתָּה תִּתְקָרֵב קְצָת אֵלָי וַאֲנִי אֵלֶיךָ
וְנַחְפֹּן כּוֹסוֹת קָפֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּמָה לֶאֱחֹז
וּנְצַמְצֵם אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת וְאֶת הָרְגָשׁוֹת עַד שֶׁהַקָּפֶה יִגָּמֵר
וְעוֹד קְצָת.
אֲנִי קָסַנְדְּרָה, וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהַמֶּלְצָרִית תִּתְקָרֵב
הִיא בַּעֲלַת הַמָּקוֹם, שָׁנִים בַּבִּיזְנֵס, וְהִיא מְבִינָה דְּבָרִים
הִיא תִּשְׁאַל, בְּשָׂפָה לֹא בְּרוּרָה, אִם אֶפְשָׁר לְהִצְטָרֵף
וּבְלִי לְהַמְתִּין תְּקָרֵב עוֹד כִּסֵּא
וְתַעֲמִיד עַל הַשֻּׁלְחָן בַּקְבּוּק ווֹדְקָה וְשָׁלוֹשׁ כּוֹסוֹת
וְתִשְׁתֹּק, כִּי מִמֵּילָא לֹא נָבִין אוֹתָהּ.
אֲנִי קָסַנְדְּרָה, וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהַמֶּלְצָרִית תִּמְזֹג מֵהַבַּקְבּוּק
וְתַגִּיד: “ווֹדְקָה, פוֹר ג’וּאִישׁ אִימִיגְרֶנְטְס”
וַאֲנַחְנוּ לֹא נִתְנַגֵּד, וְנִקַּח אֶת הַכּוֹסוֹת.
וְנִשְׁתֶּה סִבּוּב וְעוֹד סִבּוּב וְעוֹד סִבּוּב עַד הַטִּפָּה הָאַחֲרוֹנָה
וְהָאַלְכּוֹהוֹל לֹא יְשַׁנֶּה דָּבָר, וְהַסּוּפָה תַּמְשִׁיךְ לְהִשְׁתּוֹלֵל
וּשְׁלָשְׁתֵּנוּ נִשְׁתֹּק.
“אֲנִי קָסַנְדְּרָה,” אַגִּיד לָהּ, “וַאֲנִי יוֹדַעַת מָה עוֹמֵד לִקְרוֹת”
הַמֶּלְצָרִית תְּחַיֵּךְ בְּנִימוּס. הִיא לֹא מְבִינָה אוֹתִי.
הִיא יְכוֹלָה לִקְרֹא לַבָּרִיסְטָה שֶׁיְּתַרְגֵּם.
“לֹא חָשׁוּב,” אֶחֱוֶה בְּיָדִי, “תּוֹדָה עַל הַווֹדְקָה.”
הַמֶּלְצָרִית תַּעֲטֶה עַל פָּנֶיהָ מַבָּט שֵׁרוּתִי
“לְהִתְרָאוֹת, קָסַנְדְּרָה,” הִיא תַּגִּיד, תִּגַּע בִּכְתֵפִי וּבִכְתֵפְךָ וְתִתְרַחֵק.
תצלום: אריאל נשרי
