המחזה “סוף טוב הכל טוב” מבוסס על סיפור שמקורו בדקאמרון של בוקאצ’ו ועוסק בנושאים המקובלים בקומדיות של אותה התקופה: פערי מעמדות בין בני זוג, התחזות למישהו אחר וחתירה לחתונה כדת וכדין. אלא שעל אף שמו, סופו של המחזה אינו טוב כל כך, ועל המחזה כולו שורה עגמומיות מסוימת שנובעת אולי מהתחושה של גורל בלתי נמנע, אשר מזכירה טרגדיה.
המחזה מתאר את דרכה לצמרת של הלנה, בת המעמד הנחות. הלנה שמה לה למטרה להתחתן עם ברטרם, שאת אמו היא משרתת. לשם כך היא מפעילה שורה של קסמים והמצאות: היא מרפאת את המלך היושב בפריז, היא עומדת באתגר על אנושי שמציב לה ברטרם. בסופו של המחזה זוכה הלנה בבחיר ליבה, אחרי שניסה להתחמק ולברוח ממנה בכל דרך אפשרית, ובכלל זה – גיוס לצבא.
הקטע שלהלן טיפוסי לדיון קומי על הצורך באיבוד הבתולין. הלנה מדברת עם פארול, ידידו של ברטרם, ומתחילה לרקום את התוכנית להשגת מטרותיה. כידוע, אם היה מופיע אותו הדיון במחזה טרגי הוא היה נגמר במרחץ דמים של שמירה על כבוד אבוד, כיאה לז’אנר.
תרגום: דורי פרנס
מערכה ראשונה, תמונה ראשונה
פארול: אלוהים ישמור אותך, מלכה יפה!
הלנה: ואותך, קיסר!
פארול: לא ולא.
הלנה: ולא.
פארול: את שקועה בהגיגים על בתולים?
הלנה: אה-הה. אתה פחות או יותר חייל, נכון? תן לי לשאול אותך שאלה. הגבר הוא אויב הבתולים; איך נוכל לבצר אותם נגדו?
פארול: תדאגו שיישאר בחוץ.
הלנה: אבל הוא תוקף, והבתולים שלנו, גם אם הם עזים, בהגנה הם חלשים. פּרוֹש בפנינו איזה תכסיס מניעה.
פארול: אין דבר כזה. כשגבר שם עליכן מצור, הוא חודר אליכן ומפגיז אתכן.
הלנה: שאלוהים ישמור את הבתולים האומללים שלנו מחודרים ומפגיזים! אין שום אסטרטגיה צבאית איך בתולות יכולות להפגיז גברים?
פארול: כשחומת הבתולים קורסת, תותח הגבר מפגיז; ואם תילחמי איתו עד שיתקפל שוב, אבוד: פערת חריץ בעצמך, ואיבדת את העיר שלך. לבורסה של הטבע אין שום רווח משימור הבתולים. איבוד בתולים הוא השקעה בטוחה, ואין בתולה שנולדה בלי שקודם יבוטלו איזה בתולים. אתן למעשה מין מניה שמנפיקה בתולות. בתולים, כשמפסידים אותם, מצמיחים ריבית פי עשר. אבל אם סוגרים אותם בחשבון-חסכון נצחי הם אבודים לנצח. בתולים הם בני זוג צוננים ביותר. שיעופו!
הלנה: אני אגן עליהם עוד קצת, גם אם אגמור בגלל זה בתור בתולה.
פארול: אין מה להגן עליהם; זה נגד חוק הטבע. לדבר בזכות הבתולים זה להאשים את אמא שלכן, וזו כפירה שאין לה כפרה. להיות בתולה זה כמו לתלות את עצמך; הבתולים רוצחים את עצמם, וצריך לקבור אותם מחוץ לגדר, כי הם פושעים נגד האנושות. הבתולים מייצרים תולעים, כמו גבינה; הם אוכלים את עצמם עד הפרוסה האחרונה, ומתים בגלל שניזונו מבטנם שלהם. חוץ מזה, הבתולים הם בטלנים, רגזנים, רברבנים, ועשויים מאהבה עצמית שהיא החטא הכי אסור בתנ”ך. אל תשמרי אותם; רק תפסידי מזה. להעיף, להעיף! ותראי, כל שנה ההשקעה תוכפל, שזאת ריבית לא רעה, וההון ההתחלתי לא יאבד הרבה ערך. תעיפי אותם!
הלנה: איך יכולה נערה, אדון, לאבד אותם באופן שיהיה חביב עליה?
פארול: תני לחשוב. הנה, בבקשה: אם יהיה חביב עליה מי שלא מחבב אותם. כי הבתולים הם חפץ שמאבד את הברק כשהוא שוכב לבד; ככל שהוא שמוּר יותר, הוא שווה פחות. תיפטרי מהם כל עוד יש קופצים; אל תפסידי את השוק כשהוא חם. בתולים, כמו אנשי-חצר זקנים, חובשים מגבעת שיצאה מהאופנה, מעוטרת אבל מיותרת, הצעקה האחרונה של העונה לפני שנה. אם יש לך פרי בשל, שימי אותו בעוגה או בלפתן, אל תייבשי אותו. כי הבתולים שלך, הבתולים הזקנים שלך, הם כמו אגס מקולקל; נראה רע, ויבש בפה; אלא מה – הוא אגס רקוב; הוא היה טוב לשעבר; אלא מה – עכשיו הוא אגס רקוב. למה לך להתעסק בו?
