יונתן בן נחום
יליד 1941. נולד, התחנך וחינך בקיבוץ בית זרע שבעמק הירדן. עבד כמגדל בננות, מורה ומדריך נוער. עוסק בכתיבה ספרותית ומחקרים היסטוריים. ספרו וידוי, המבוסס על הפרוטוקולים של האינקוויזיציה בטולדו, עובד למחזה בשם יהודי בחושך והוצג בתיאטרון הבימה.

שקספיר כאדם – רמזים ביצירתו



ניקודמיזם

בארץ שסועת מאבקים פוליטיים ודתיים, שבה מילה לא נכונה עולה לבני אדם בחייהם, מביע שקספיר את דעותיו בזהירות. בנצרות קוראים לזה "ניקודמיזם" על שם היהודי ניקודמוס, הוא נקדימון מן הברית החדשה, המסתיר את אמונתו בישו. לא רק לנו היהודים היו "אנוסים". כולם נאלצו להסתיר. ולשקספיר היה מה להסתיר.
ברשימה קצרה זו ננסה לזרות אור על שקספיר כאדם דרך שתיים מיצירותיו. האחת ידועה עד מאד, והשניה אינה מוכרת לקוראי עברית.


חשיפה בטרם עת – הסונטה ה- 130
בשנת 1609 פרסם "מו"ל פיראט" ללא רשות המחבר, קובץ ובו 11 כלילי סונטות. הסונטה היא שיר בן 14 שורות, "שיר זהב" קראו לו אבותינו, ו- 14 סונטות הן כליל. המחבר האומלל, שהספר נדפס בלי רשותו – זכויות יוצרים לא היו קיימות אז – עשה מאמץ גדול להשמיד ולהעלים את עותקיו וכמעט שהצליח בכך, פרט לעותק אחד, שניצל למזלה של הספרות. לפחדים של שקספיר היתה סיבה – החברה האנגלית היתה תמיד חסרת רחמים כלפי סטיות, אפילו במאה ה- 20 (כפי שלמדו בדרך
הקשה הגאונים אוסקר ויילד ואלן טיורינג).
שניים מתוך כלילי הסונטות השקספיריות מופנים לאשה והם קודרים וציניים ומכנים אותה "גבירת האופל", Dark Lady.
9 כלילים פונים לגבר, ובהם סונטות מן הענוגות שנשתמרו בשירת העולם. את הבעייתיות שביחסו של שקספיר אל דמות האישה ואל המשיכה אליה מיטיבה להדגים דווקא אחת הסונטות הפחות בוטות, סונטה 130 (בתרגום חופשי) –


אהובתי, עיניה לא שמשות
והאלמוג אדום משפתותיה
אם שלג צח, שדיה לא כל כך
ולא חוטי זהב שערותיה
ראיתי ורד, צח וגם אדום
אך אין ורדים כאלה בלחייה
ונבראו כמה מיני בשמים
מעודנים יותר מנשימותיה
קולה ערב, אבל אדע היטב
כי קול המוסיקה ערב כפליים
עוד לא זכיתי בת אלים לראות
אהובתי ארצית, וחי שמים
טובה אהבתה על אדמות
מאשליות קוסמות, אך מדומות


השיר הוא אמירה ארס-פואטית: שקספיר מעדיף אמת לא יפה על יופי מדומה, והרי זה מה שעושה אותו לשקספיר.
הסונטה ה- 130 היא גם מעין תשובה לדון קיחוטה של סרוונטס, שהכרך הראשון שלו יצא לאור ממש באותם ימים: ה"יופי האלוהי", ששקספיר מלגלג עליו, זהה – מילה במילה – לתיאור הדמיוני של דולסיניאה של דון קיחוטה.
אגב, אי הבנת המקור הספרדי מסבירה את אחת המוזרויות המשעשעות שבסונטה: שערות בספרדית הן cabellos , אבל מישהו הפך אותן באנגלית ל- cables , לאמור חוטי תיל. יש אומרים כי היתה זו ה- Dark Lady בכבודה ובעצמה, שהיתה נינה לאנוסי ספרד. בסונטה (בשורה הרביעית) הן הפכו ל- wires , דימוי מוזר למדי:

If hairs be wires, black wires grow on her head

אך ככל שנתעמק בסונטה 130 , ואפשר להתעמק בה הרבה, קשה לחוש בה את המשיכה אל חמדת גופה של האישה. הסונטות האחרות של שקספיר הן אף בוטות יותר בהקשר זה.





הסיפור המשונה על אן וויליאם – ונוס ואדוניס
הביטוי הישיר והגלוי ביותר לפן זה באישיותו של המשורר נמצא בשיר הראשון שפרסם בנעוריו, ושעדיין לא תורגם לעברית –

She red and hot as coals of glowing fire
He red for shame, but frosty in desire

ובתרגום חופשי –
היא אדומה ולוהטת כגחלת בוערת
הוא אדום מבושה אך קפוא בתשוקתו


זהו חרוז מן השיר "ונוס ואדוניס", שיר בן יותר מאלף שורות, שפורסם על ידי שקספיר הצעיר בשנת 1593 , כשהיה בן פחות מ- 30. השיר הארוך והמחורז, המעוטר בתאורי טבע רומנטיים כטעם הימים ההם, מבוסס על העלילה הטראגית של המשורר הרומי אובידיוס, שהוא עיבוד יווני-רומי לאגדה כנענית. השיר מספר על הנערה מירה, שהתאהבה באביה, הרתה לו, וילדה את אדוניס היפהפה. ונוס בכבודה ובעצמה חשקה באדוניס והפכה אותו למאהבה, אבל תאוות הציד קטלה את אהבתם. חזיר בר ענקי סירס והרג את אדוניס, וונוס מתאבלת עליו עד היום.
האידיליה הרומנטית הצופנת בתוכה מיניות חריגה וטרגדיה ללא מרפא ונחמה, הפיתוי הבוטה הגובל באונס של הנער התמים בידי האישה החזקה והמנוסה ממנו, מזכירים משהו מחייו של המשורר.
בן 18 היה ויליאם כשנטש את לימודיו בביה"ס התיכון. כאשר שוטט לבדו בשדה נתקל בעלמה אן התווי, הגדולה ממנו בשמונה שנים. יש אומרים כי דודה של אן הבטיח לה ירושה בסך 10 ליש"ט ביום בו תתחתן. ויליאם ואן התחתנו כעבור 3 חודשים, ובחלוף 6 חודשים נוספים נולדה ביתם הבכורה סוזן. אחריה נולדו התאומים ג'ודית והמנט (אשר נפטר בצעירותו). זמן לא רב אחר כך נטש האב הצעיר את עיירת הולדתו סטרטפורד ואת ילדיו ועבר ללונדון, שם התגורר עשרות שנים בחדרים שכורים. לאשתו שלח תמיד כסף שאפשר לה לגור בבית מרווח ולמצוא שידוך הגון לבנותיו שאהב. אבל הוא לא הרבה לפקוד אותה, והדבר העיקרי הידוע על היחסים ביניהם הוא הפסוק המפורסם בצוואתו, בו הוריש לה "את המיטה השניה הכי טובה בבית".
האם סיפורם של ונוס ואדוניס היה קשור לסיפורו האישי של שקספיר? לא ניתן כמובן לדעת, אולם אפשר למצוא קווים דומים בין סיפור האונס בשיר עצמו לבין השידוך המשונה שנוצר בין ויליאם לאן.


מסר אוניברסלי מול קרע נפשי
האם יש בהכרת המניעים של היוצר כדי לסייע לנו להבין את יצירותיו, או – נשאל להיפך: האם ניתן להבין את יצירותיו של שקספיר בלי להבין את מניעיו ועולמו?
התשובה על כך מורכבת: אפשר אבל אי אפשר. אפשר, כי יצירותיו של שקספיר מדברות על נושאים נצחיים ואוניברסליים, שקיימים בכל מקום, בכל זמן ובכל אדם. אי אפשר, כי האוניברסליות הזאת נוצרת מן החריגות והקרע הנפשי של המחבר, שאינם מניחים לו למצוא מרגוע בעולם אחד כלשהו. ואת החריגות הזאת אנחנו חייבים להבין. אחרת לא נבין כלום.


אדם בעל רעיונות ואורח חיים שונה ומתקדם כשקספיר לא יכול היה לבטא באופן חופשי את נפשו ביצירותיו, בתוך החברה שבה חי. ההקשרים הביוגרפיים מסייעים לנו, אולי, להבין את הרמזים, ודי לחכימא.