שקספיר כאדם – רמזים ביצירתו

אך ככל שנתעמק בסונטה 130 , ואפשר להתעמק בה הרבה, קשה לחוש בה את המשיכה אל חמדת גופה של האישה. הסונטות האחרות של שקספיר הן אף בוטות יותר בהקשר זה.

הסיפור המשונה על אן וויליאם – ונוס ואדוניס
הביטוי הישיר והגלוי ביותר לפן זה באישיותו של המשורר נמצא בשיר הראשון שפרסם בנעוריו, ושעדיין לא תורגם לעברית –

ובתרגום חופשי –
היא אדומה ולוהטת כגחלת בוערת
הוא אדום מבושה אך קפוא בתשוקתו


זהו חרוז מן השיר “ונוס ואדוניס”, שיר בן יותר מאלף שורות, שפורסם על ידי שקספיר הצעיר בשנת 1593 , כשהיה בן פחות מ- 30. השיר הארוך והמחורז, המעוטר בתאורי טבע רומנטיים כטעם הימים ההם, מבוסס על העלילה הטראגית של המשורר הרומי אובידיוס, שהוא עיבוד יווני-רומי לאגדה כנענית. השיר מספר על הנערה מירה, שהתאהבה באביה, הרתה לו, וילדה את אדוניס היפהפה. ונוס בכבודה ובעצמה חשקה באדוניס והפכה אותו למאהבה, אבל תאוות הציד קטלה את אהבתם. חזיר בר ענקי סירס והרג את אדוניס, וונוס מתאבלת עליו עד היום.
האידיליה הרומנטית הצופנת בתוכה מיניות חריגה וטרגדיה ללא מרפא ונחמה, הפיתוי הבוטה הגובל באונס של הנער התמים בידי האישה החזקה והמנוסה ממנו, מזכירים משהו מחייו של המשורר.
בן 18 היה ויליאם כשנטש את לימודיו בביה”ס התיכון. כאשר שוטט לבדו בשדה נתקל בעלמה אן התווי, הגדולה ממנו בשמונה שנים. יש אומרים כי דודה של אן הבטיח לה ירושה בסך 10 ליש”ט ביום בו תתחתן. ויליאם ואן התחתנו כעבור 3 חודשים, ובחלוף 6 חודשים נוספים נולדה ביתם הבכורה סוזן. אחריה נולדו התאומים ג’ודית והמנט (אשר נפטר בצעירותו). זמן לא רב אחר כך נטש האב הצעיר את עיירת הולדתו סטרטפורד ואת ילדיו ועבר ללונדון, שם התגורר עשרות שנים בחדרים שכורים. לאשתו שלח תמיד כסף שאפשר לה לגור בבית מרווח ולמצוא שידוך הגון לבנותיו שאהב. אבל הוא לא הרבה לפקוד אותה, והדבר העיקרי הידוע על היחסים ביניהם הוא הפסוק המפורסם בצוואתו, בו הוריש לה “את המיטה השניה הכי טובה בבית”.
האם סיפורם של ונוס ואדוניס היה קשור לסיפורו האישי של שקספיר? לא ניתן כמובן לדעת, אולם אפשר למצוא קווים דומים בין סיפור האונס בשיר עצמו לבין השידוך המשונה שנוצר בין ויליאם לאן.


מסר אוניברסלי מול קרע נפשי
האם יש בהכרת המניעים של היוצר כדי לסייע לנו להבין את יצירותיו, או – נשאל להיפך: האם ניתן להבין את יצירותיו של שקספיר בלי להבין את מניעיו ועולמו?
התשובה על כך מורכבת: אפשר אבל אי אפשר. אפשר, כי יצירותיו של שקספיר מדברות על נושאים נצחיים ואוניברסליים, שקיימים בכל מקום, בכל זמן ובכל אדם. אי אפשר, כי האוניברסליות הזאת נוצרת מן החריגות והקרע הנפשי של המחבר, שאינם מניחים לו למצוא מרגוע בעולם אחד כלשהו. ואת החריגות הזאת אנחנו חייבים להבין. אחרת לא נבין כלום.


אדם בעל רעיונות ואורח חיים שונה ומתקדם כשקספיר לא יכול היה לבטא באופן חופשי את נפשו ביצירותיו, בתוך החברה שבה חי. ההקשרים הביוגרפיים מסייעים לנו, אולי, להבין את הרמזים, ודי לחכימא.