שנות השלושים בקברט של ברלין היו קצרות מאוד. בתחילת 1933 כבר עלו הנאצים לשלטון, ועוד לפני כן היו יוצרים שעזבו את גרמניה כי חשו שהמצב הולך להשתנות לרעה. כך למשל, קורט טוכולסקי, מהיוצרים הבולטים של שנות העשרים, עזב את גרמניה כבר ב-1924, תחילה לצרפת ובהמשך לשבדיה.
שירי הקברט שינו את הטון בעשור החדש. רוב השירים היו עדיין קלילים והומוריסטיים. אולם את ההימנונים מלאי האנרגיה והזעם למען זכויות וליברליזם, החליפו שירים מהורהרים יותר, כמעט מיואשים, שהסתפקו בהצגת עולם אוטופי. אם בשנות העשרים היתה תחושה שהנה-הנה מתממשת המהפיכה, הרי כעת נראה היה שנותר רק לסמן יעדים עבור הדורות הבאים.
בתקופה של אינפלציה דוהרת, פערים מתרחבים בין עשירים לעניים ואנטישמיות גואה, הסתפקו יוצרים רבים בהצבת מראה לא נעימה מול החברה הגרמנית. גם לכך נדרש לעתים אומץ לא מבוטל. המחזור כולל כמה דוגמאות לשירים כאלה.
בתחילת שנות השלושים הוכתרה הכוכבת הבלתי מעורערת של הקברט – מרלנה דיטריך. היא הצליחה לגבש דמות נשית-גברית ייחודית, שהפכה סמל לתקופה כולה. היא גם היתה ראש החץ בהעברת חוויית הקברטים אל הקולנוע, תעשייה שהתפתחה אז במהירות. מכאן היתה הדרך קצרה להצלחה בינלאומית. שני שירים טיפוסיים של דיטריך מופיעים במחזור זה: “מרגל ועד ראש אני באהבה” ו”אני לא יודעת של מי להיות”.
פרידריך הולנדר: מרגל ועד ראש אני באהבה
“הגברים שסביבי – פרפרים סביב האור. כשהם נשרפים לא יכולה לעזור. מרגל ועד ראש אני באהבה כי זאת מי שאני, וזהו…”
רוברט ליבמן ופרידריך הולנדר: אני אצבע את גופי בשחורקה
“אני אלבש עלה של תאנה עם שני צדפים-פים, ואלך עם בחורה להתמזמז על החופים-פים…”
מרסלוס שיפר: כולם תחמנים
“אף אחד לא מתלבט – ילדון, בחור או בחורה – שקרים בלי הכרה. מרמים ת’רמאים, כולם, כולם מתחמנים. לא נורא, בלי עין הרע…”
פרידריך הולנדר: מינכהאוזן
“ראיתי סרט לא מזמן, שבו איש לא צעד בסך, ולא נראו מדי צבא, ובכל זאת – סרט די מוצלח. הוא לא הוצג לחיילים, אך האולם נמלא קהל, למרות שהגיבור היה אזרח פשוט, לא גנרל…”
רוברט ליבמן, פרידריך הולנדר: אני לא יודעת של מי להיות
“גברים מדברים על ה”קשר”. אני מגחכת בצד. אהבה היא נצחית, זה ידוע, אבל למה רק לאיש אחד?…”
הנס צרלט, רודולף נלסון: הגברת המהוגנת
“ביתנו מרוהט ביוקר וטוב טעם. על הרצפה – שטיחים מעור של דב. על קיר תלינו חרב סמוראים. גם את עצמי אתלה שם בקרוב…”
גיאורג קייזר, קורט וייל: טנגו סוכני ההימורים
“יש לך כסף? אל תשמור מתחת לרצפה. לך לאנשים וזרע אותם – זהו שדה שמדושן בדם. רק הוא מצמיח כסף חזרה. כך מייצרים את רוב הרווחים: ריבית וריבית-דריבית…”
תצלום: אפרת גלעד
