שיר הקברט בוצע לראשונה בתיאטרון ה”טינגל-טאנגל”, שפתח הולנדר בספטמבר 1931. היה זה מרתף לא גדול, שהתאים למופעי רביו. מרלנה דיטריך הוזמנה להצגת הפתיחה, ובסיומה אף עלתה לבמה ושרה משיריה. הכיוון שאליו צעדה גרמניה היה כנראה ברור להולנדר, והוא היה אמיץ מספיק כדי להציג אותו על הבמה בשיר “מינכהאוזן”.
באותו מופע נכלל גם שיר אחר של הולנדר, בשם “בַּכל אשמים היהודים!”. הוא בוצע לצלילי האריה הידועה מתוך “כרמן” של ביזֶה. הולנדר, יהודי בעצמו, פירט בשיר (בתרגום חופשי):
“אם יורד גשם, אם הגשם מפסיק, אם יש שלג, אם יש ברקים, אם קר לך או אתה מזיע,
אם היום יפה או מעונן, אם אתה משתעל, אם אתה מתעטש – בַּכל אשמים היהודים! היהודים
אשמים בַּכל! למה הם אשמים? ילד, אתה לא מבין. הם אשמים!”
“אם יורד גשם, אם הגשם מפסיק, אם יש שלג, אם יש ברקים, אם קר לך או אתה מזיע,
אם היום יפה או מעונן, אם אתה משתעל, אם אתה מתעטש – בַּכל אשמים היהודים! היהודים
אשמים בַּכל! למה הם אשמים? ילד, אתה לא מבין. הם אשמים!”
הוצג: 1931
מילים ולחן: פרידריך הולנדר
מגרמנית: יונתן דורי
בדרכי ראיתי עץ
מלא קוצים כמו צבר,
מענפיו יצאו ורדים
ופירותיו כמו סוכר.
העץ גבוה עד אינסוף,
אם מסתכלים – מסתחררים,
והֶעלים זהב טהור
עם חשיכה כולם נושרים.
ומהגזע, חי נפשי,
נשפך קפה, בכוס אישית.
שקר, שקר, שקר, שקר, שקר, שקר!
אך הלוואי, כמו שאומרים,
יש אמת גם בשקרים,
שקר, שקר, שקר, שקר, שקר, שקר!
כל מה שאתה כותב
יפה כל כך שזה כואב,
למה לא לשגות באשליות?
צריך להאמין כדי לחיות.
ראיתי סרט לא מזמן
שבו איש לא צעד בסך,
ולא נראו מדי צבא
ובכל זאת – סרט די מוצלח.
הוא לא הוצג לחיילים,
אך האולם נמלא קהל,
למרות שהגיבור היה
אזרח פשוט, לא גנרל.
כל העולם ראה, אהב,
“מייד אין גרמניה”, כך נכתב.
שקר, שקר, שקר, שקר, שקר, שקר!…
ראיתי בית משפט, ובו
כל השופטים בשר ודם,
לא מבדילים בין הדתות
ובין עשיר, עני, או סתם.
הם מדברים לנוכחים
בחום וביושר, בלי מורא,
הם לא ימין והם לא שמאל,
ואין בם צורך להרע
והם יודעים, כי זה פשוט
מהי טיבה של אחריות.
ראיתי אמא אומללה
בלי כסף ובלי פרנסה,
הולידה עשרה בנים
ולהריון שוב נכנסה.
מיד הלכה אל הרופא
אמרה: העוני הוא נורא,
אני לא רוצה תינוק נוסף –
אני צריכה ממך עזרה.
“אין בעיה,” ענה הוא לה,
“החוק מתיר לך הפלה.”
שקר, שקר, שקר, שקר, שקר, שקר!….
ראיתי מדינה שלווה
ועל דגלה שלושה פסים:
שחור, אדום וגם זהב
בלי עוד צבעים או קשקושים.
אנשי אותה רפובליקה
היו עם פתיל מאוד קצר
וכל מי שהניף דגלים
עם צלב הקרס – נעצר.
וילדים הניפו רק
שחור-אדום-זהב חזק.
שקר, שקר, שקר, שקר, שקר, שקר!….
ראיתי ארץ רחוקה
שלא רצתה יותר ללחום,
את כלי הנשק היא התיכה
כדי לבנות ספינת שלום.
עלו עליה ילדים
ושטו בכל הימים,
שרים שירים של אהבה
ומשנים את הזמנים.
ספינה כזאת, אם רק תושלם,
תביא שלום אל העולם.
שקר, שקר, שקר, שקר, שקר, שקר!
אך הלוואי, כמו שאומרים,
יש אמת גם בשקרים,
שקר, שקר, שקר, שקר, שקר, שקר!
כל מה שאתה כותב
יפה כל כך שזה כואב,
למה לא לשגות באשליות?
צריך להאמין כדי לחיות.
ביצוע השיר: