אברהם עוז
פרופסור לדרמה באוניברסיטת חיפה, לשעבר ראש החוגים לתיאטרון באוניברסיטאות ת"א וחיפה. בנוסף להיותו פרשן שקספירי בעל מוניטין עולמי, תירגם תשעה מחזות שקספיריים ומחזות רבים אחרים לכל תיאטרוני ישראל. שימש כחבר הנהלת התיאטרון הקאמרי, ערך והגיש תוכניות תרבות ברדיו ובטלוויזיה, פרסם ספרים ומאמרים רבים, ייסד וערך כתבי עת בנושאי תיאטרון ומופע.

הנרי החמישי

ויליאם שקספיר – תרגום: אברהם עוז
המחזה “הנרי החמישי” מתאר את הפיכתו של מלך בכוח למנהיג בפועל, שיודע לסחוף אחריו את חייליו ואת עמו. הנרי החמישי עושה זאת באמצעות פעולות מחושבות וקבלת החלטות אמיצה, אך יותר מזה – הוא נושא שורה של נאומים מלאי עוצמה, פאתוס, נחישות אכזרית ואנושיות, אשר עשויים לעורר גם את הקורא בן זמננו לחפש את חרבו הישנה ולהצטרף לקרב. המחזה מתרחש על רקע קרב אז’נקור, שבו היתה לכאורה לצרפתים עדיפות ברורה על פני האנגלים, אך בסופו הם הוכו שוק על ירך.

בקטע הראשון שלהלן פונה המלך לחייליו ומפעיל עליהם את כל האמצעים הפסיכולוגיים שיש בידו כדי שילחמו כראוי. בקטע השני פונה הנרי לאויביו, אשר ממאנים להכנע, ושם הטון שלו הופך נחרץ ואכזרי. ההבדל בין הקטעים מדגים את היכולות המרשימות של שקספיר במה שנקרא כיום ייעוץ תקשורתי אסטרטגי ויחסי ציבור. שקספיר בונה את המותג “המלך הנרי החמישי” מתוך האדם שהיה מוכר לצופים (במחזות ההיסטוריים הקודמים שכתב) כהארי, צעיר קל דעת שמוקף בחבורה עליזה ופוחזת.




מערכה שלישית, תמונה ראשונה

תרועת חצוצרות. באים חיילים עם סולמות, ליד הארפלר. באים המלך, אקסטר, בדפורד וגלוסטר.

המלך הנרי
וְשׁוּב אֶל הַפִּרְצָה, רֵעִים, כֵּן, שׁוּב,
אוֹ הַחוֹמָה תִּמְלָא בְּגוּפוֹתֵינוּ.
בְּעֵת שָׁלוֹם יָאֶה לְכָל אָדָם
לנִהְֹג בִּמְתִינוּת וְשֵׁפֶל רוּחַ;
אֲבָל בְּהִשָּׁמַע תְּרוּעַת הַקְּרָב,
אָז יִסְתָּעֵר לִפְעֹל כְּמוֹ נָמֵר:
יִדְרֹךְ שְרִירָיו, יַרְתִּיחַ אֶת הַדָּם,
יָסְוֶה רֹךְ טֶבַע בְּחָרוֹן זוֹעֵף.
לָעַיִן יְשַׁוֶּה מַרְאֵה זְוָעָה:
בּוֹלֶשֶֶׁת מִבְּעַד חוֹרֵי הָרֹאשׁ
כְּמוֹ תּוֹתָח בּוֹהֵק; קִמְטֵי מִצְחוֹ
יִהְיוּ תְּלוּייִם עָלֶיהָ בְּאִיּוּם
כְּמוֹ הַסֶּלַע הַשָּחוּק מִמַּעַל
הַמִּזְדַּקֵּר מֵעַל חוּרְבוֹת בְּסִיסוֹ,
נִשְׁטָף לְתֵאָבוֹן בְּקֶצֶף יָם.
כָּעֵת יַחְשׂף שִׁנָּיו, יַרְחִיב נְחִיר,
יַעֲצֹר נְשִׁימָתוֹ וִישַׁנֵּס
כָּל רוּחַ בּוֹ לִפְעֹל בִּמְלֹא עֻזּוֹ.
קָדִימָה, עוּרוּ, אֲצִילִים אַנְגְּלִים,
שֶׁדַּם אֲבוֹתֵיכֶם יְדוּעַ-קְרָב,
אָבוֹת אֲשֶׁר כֻּלָּם כַּאֲלֶכְּסַנדְֶּר,
פֹּה לָחֲמוּ מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב
וְלֹא שָׁמְטוּ חַרְבָּם עַד אֵין אוֹיֵב.
אַל תְּבַיְשׁוּ אִמּוֹתֵיכֶם; הוֹכִיחוּ
כִּי מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבָּא נֶהֱרֵיתֶם!
הֱיוּ מוֹפֵת לִנְחוּתִים בַּדָּם,
לַמְּדּוּ אוֹתָם כֵּיצַד לְהִלָּחֵם.
וְגַם אַתֶּם, כָּל שְאָר הַחַיָּלִים,
תּוֹצֶרֶת אַנגְְּלִיָּה הַמְּפֹאֶרֶת,
הַרְאוּ לָנוּ אֵיזֶה מִרְעֶה מֻצְלָח
הִשְׁבִּיחַ אֶת הַגֶּזַע – אֵין סָפֵק בִּי,
אֵין בָּכֶם אִישׁ שָׁפֵל שֶׁאֵין כָּבוֹד
זוֹרֵחַ בְּעֵינָיו. הִנֵּה אַתֶּם,
עוֹמְדִים הָכֵן כְּמוֹ כַּלְבֵּי הַצַּיִד,
דְּרוּכִים אֶל הַזִּנּוּק; הָאוֹת נִתַּן!
תַּנחְֶה אֶתְכֶם הָרוּחַ; בְּלִי מָגוֹר
קִרְאוּ: “חֵי הָרִי! אַנְגְּלִיָּה! חֵי גּ’וֹרְג’!”


יוצאים. תרועת חצוצרות. החיילים נושאי הסולמות יוצאים אל הצד הנגדי לזה שממנו באו.


מערכה שלישית, תמונה שלישית
המושל ואחרים על החומות. באים המלך ובני לוייתו לפני השערים.

המלך הנרי
וּמָה, אִם כֵּן, הֶחֱלִיט מוֹשֵׁל הָעִיר?
זֶה הַדִּבּוּר הַאַחֲרוֹן בֵּינֵינוּ.
עַל כֵּן, אוֹ תִּתְמַסֵּר לְטוּב חַסְדֵּנוּ,
אוֹ כְּצָבָא גֵּאֶה ושֹׁחֵר לְהֶרֶס
תִּתְגָּרֶה בָּנוּ. כִּי כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי חַיָּל,
תֹּאַר יָאֶה לִי בְּעֵינַי מְאֹד,
אִם שׁוּב אַמְטִיר אֵשׁ תֹּפֶת עַל הָעִיר,
אֶכתְּשׁ אֶת פְּנֵי הַרְפְלֶר לְלֹא רַחֵם,
עַד תִּקָּבֵר שְׂרוּפָה בְּתוֹךְ אֶפְרָה.
כָּל שַׁעֲרֵי הַחֶסֶד יֵאָטְמוּ בִּי,
וְחַיָּלִים פּוֹרְעִים, קְשׁוּחִים, בְּלִי רֶסֶן,
יִשְׁתַּלחְוּ בָּכֶם לִשְׁפֹּך דָּמִים כַּמַּיִם,
וּמַצְפּוּנָם פָּעוּר כְּגֵיהִנֹּם
לִמְחֹץ בְּתוּלוֹת וְעוֹלָלִים פּוֹרְחִים.
מַה לִּי אִם כֵּן אִם קְרַב דָּמִים פּוֹלֵחַ,
לָבְשׁוּ בְּלֶהָבוֹת כְּמוֹ שַׂר הַשְּׁאוֹל,
בְּדָם וָאֵשׁ יִפְרַע וְיִשְׁתּוֹלֵל,
לִזְרֹעַ הֶרֶס וְחֻרְבָּן סָבִיב?
מַה לִּי אִם בִּגְלַלְכֶם יִפְּלוּ חָמָס
בְּתוּלוֹת הָעִיר בִּידֵי פּוֹרְעִים בְּנֵי שַׁחַץ
וְיִהְיוּ לְאֹנֶס גַּס וְאַכְזָרִי?
מַה רֶסֶן יְעַכֵּב פְּרָעוֹת וָרֶשַׁע,
מִתְגַּלגְְלִים כְּרַעַם בַּמִּדְרוֹן?
הֲלֹא לַשָּׁוְא אַשְׁחִית אֶת פְּקוּדוֹתַי
עַל חַיָּלִים קוֹצְפִים חוֹטְפֵי שָׁלָל,
כְּמוֹ לִקְרֹא לַלִּוְיתָָן לָבוֹא
וְלַעֲגֹן בַּחוֹף. לֹא, בְּנֵי הַרְפְלֶר,
תָּחוּסוּ עַל עִירְכֶם וְתוֹשָׁבֶיהָ,
כָּל עוֹד אֲנִי שׁוֹלֵט בְּחַיָּלַי,
כָּל עוֹד רוּחַ הַחֶסֶד הַזַּכָּה
תַּרְחִיק אֶת עַנְנֵי הַסִּרָחוֹן
שֶׁל רֶצַח מִתְקָרֵב, בִּזָּה וָרֶשַׁע.
וָלֹא, תִּרְאוּ מִיָּד חַיָּל עִוֵּר,
חָמוּץ מִדָּם, שׁוֹלֵחַ יָד טְמֵאָה
בְּתַלְתַּלֵי בִּתְכֶם הַמְּשַׁוַּעַת,
אָבוֹת, שֵׂיבַת זקְָנָם נִמְרֶטֶת,
לֹבֶן רֹאשָׁם נִמְחָץ אֶל הַחוֹמוֹת,
וְתִינוֹקוֹת בְּעֵירֻמָּם תִּרְאוּ,
מְשֻפָּדִים עַל חֹד הָרֹמַח,
וְאִמּוֹתֵיהֶם, בִּזעְָקוֹת טְרוּפוֹת,
יַבְקִיעוּ שַׁחַק, כִּנְשׁוֹת יְהוּדָה
מוּל קַלגְָּסָיו צְמֵאֵי הַדָּם שֶׁל הוֹרְדּוֹס.
אָז מָה? הַתִּכָּנְעוּ וְתִמְנְעוּ זֹאת?
אוֹ תֶּאֱשְׁמוּ בַּהֲגָנָה מַמְאֶרֶת?





מתוך תרגום המחזה שיראה אור בהוצאת עם עובד.