דרור בורשטיין
פירסם ספר שירה ומספר ספרי פרוזה. ספריו האחרונים הם נתניה (כתר, 2010) וספר הילדים כוס התה שלי (עם איורים מאת מאיר אפלפלד, עם עובד, 2011). תירגם עם יואל הופמן את ספרי הזן ספר הזן של ג'ושו (בבל, 2007) וקול היד האחת (כתר, 2010). השנה יראה אור ספרו שאלות בספרות בהוצאת מוסד ביאליק. מלמד באוניברסיטת תל אביב ובמוסדות נוספים. עורך את כתב העת ואת סדרת השירה של הליקון.

הקבר של קפקא

ועוד הם סיפרו לנו על הטיול שערכו במרכז אירופה, איך קנו משקאות חריפים בזול וקרטונים של בשׂמים מזויפים, והבעל התפוצץ מצחוק כשסיפר איך שתה בטעות את הבושם שאשתו קנתה לאמא שלה, וכמעט נחנק כשאמר משהו על הריח החזק שעלה מפיו ועל איך שהקיא בשירותים של המלון בפראג, לפני שהלכו לקזינו "לשפוך כסף", מפני שבית הכנסת היהודי היה סגור לרגל ביקור ראש ממשלת גרמניה, ונכנסו פנימה ושתו קצת  והתחילו לשחק, והמירו שקלים והמירו יורו, ואז המירו דולרים שנשארו להם מהנסיעה לניו יורק בשנה שעברה, אבל הפסידו הכל, ונהנו מכל רגע, ואז יצאו והסתובבו קצת ברחובות, והיא כבר רצתה לחזור למלון לראות טלוויזיה, כשעברו בטעות ליד בית הקברות היהודי, שבּו לא תכננו לבקר, שהרי מה יש להם לחפש שם, והקברים לא מצאו חן בעיניה אפילו שהומלצו מפורשות במדריך, אבל נכנסו כדי להרגיש שהיום לא בוזבז, ושם ראו, סיפר לנו הבעל, חבורה של סטודנטים צ'כים תוחבים פתקים מקופלים אל קברו של קפקא, ואחרי שהסטודנטים הלכו משם ניגשנו והוצאנו כמה מן הפתקים, אמרו – כשהתקרבנו הבחנו שהיו מאות רבות של פתקים תחובים בקבר – אבל לא העזנו לפתוח ולקרוא מה בדיוק הם מבקשים ממנו.