הקדמה:
מעיון בעיתונים עבריים ישנים עולה כי הקונצרטים של באך זימנו למבקרי המוזיקה שורה של אכזבות, תיסכולים ואף תחושות בושה. במאזן הכולל לא ברור אם נגינת היצירות של באך גרמה הנאה או סבל לאותם מבקרים. אספנו כמה מהטענות המייצגות, מן השנים 1930-1990. הכל כפי שהופיע בעיתוני התקופה.[1]
חלק א’: טענות כנגד באך עצמו
מנשה רבינא, דבר, 12 באוקטובר 1967
את אי השלמות בהשמעת הסואיטה מס’ 3 מאת באך אפשר להסביר בשתי דרכים: א) באך לא הצליח לשלב את שלוש החצוצרות במסגרת של התזמורת הקאמרית; ב) החצוצרנים שלנו לא הצליחו להשמיע צליליהם ברוח הנכונה. אני נוטה לקבל את ההסבר הראשון. החצוצרנים של התזמורת הישראלית מצטיינים בצליל ברור.
חלק ב’: טענות כנגד המבַצעים
מנשה רבינוביץ, דבר, 2 במרץ 1933
הקהל לא נהר לקונצרט בהמוניו. המוסיקאים לא באו. אפילו המבקרים נעדרו ברובם. ומובנת התרגזותה של הכנרית. אבל במה חטא באך? ואנו שמצאנו לנחוץ לבוא לקונצרט, במה אשמנו? מאד הצטערתי על הפרליוד של באך, אשר נוגן כאטיודה חסרת ערך בלי הבלטת הקוים הפוליפוניים הפונים בכל פסוק ופסוק. ורחמי נכמרו על הפסנתרנית אשר אצה-רצה אחרי הכנרית אשר ברחה כל עוד נפשה בה מבאך ומהפרליוד שלו, כאילו היו הם האשמים לריקנותו של האולם.
עליזה יעקב-לוינסון, דבר, 17 במרץ 1935
[הנגינה בקונצרט למלאת 250 שנה להולדת באך והנדל, בחלקה] היתה מעוררת אצל מוסיקאים ומבקרי מוסיקה היושבים באירופה פיהוק חשאי. הדיוק הריתמי, העיבוד הפלסטי של המוטיבים הבודדים, ההכנה המוקדמת לגמר והחדירה לתוך זה שמשמש רקע למרץ של באך – לכל אלה צריך היה להקדיש יתר תשומת לב.
מנשה רבינא, דבר, 22 במרץ 1948
הסואיטה של באך נוגנה כלאחר יד. הכלים לא התמזגו נכונה, הדינמיקה היתה מקרית.
א. ירון, הבֹקר, 8 במרץ 1959
[אמש התקיים] ערב שכולו באך, אשר יחידי סגולה מבין האמנים עשויים לענות על דרישותיו בטכניקה וברוח… ביצועו [של הכנר יהודי מנוחין] … לא היה אחיד באיכותו במשך כל ההופעה. הצלילים החלקים הפוליפוניים של היצירות לקו לעתים בחוסר שקיפות ובהירות מספקת, ובצליל לא זך במיוחד.
מנשה רבינא, דבר, 8 במאי 1963
יהודי מנוחין מנגן את הסונאטות של באך בקשת מודרנית. אפשר היה אם כן לצפות ממנו לנגינה רגשית במקצת בהתאם לתפיסת דורנו. אבל הוא מנגן את הסונאטות האלה כאילו הן אטיודים לנגינה פוליפונית בכינור. … [הקטעים הפוליפוניים] נוגנו בחופזה. כאילו השתדל האמן למהר ולעבור עליהם….
אוליה זילברמן, על המשמר, 11 במרץ 1963
בביצוע הסונאטה הראשונה [של באך, על ידי הכנר יהודי מנוחין] הורגשה אצלו, בכל זאת, עצבנות-מה וכן הורגש איזה חיוורון אמוציונאלי.
חנוך רון, דבר, 14 ביוני 1974
לכל פסטיבאל יש כנראה הכשלון שלו. גם כאן היה אירוע שתוכנן בקפידה ונסתיים כשלון חרוץ. וקרבן הכשלון היה דווקא ה”מתיאוס פאסיון” של באך. על הבמה הרחבה… עמדו שתי תזמורות ושתי מקהלות ולא היה כל קשר ביניהם.
חנוך רון, דבר, 3 באוקטובר 1975
בקונצרט פתיחת העונה של האנסאמבל הקאמרי “המתחדש” לא שמענו קול-ענות אמנותי. היה זה ערך באך אנמי שגלש לא פעם אל השיממון.
[המנצח] מנדי רודן הצליח “להעביר” את הסוויטה הראשונה מתחילתה עד סופה ולהכניס בה את כל השיעמום האפשרי. לא היה ייחוד לכל פרק בסוויטה, והתזמורת ניגנה כל הזמן בין חצי-פורטה לפורטה שלם. ללא דקויות, נשימות ואתנחתות. חיוורים עוד יותר היו הקטעים מתוך “אמנות הפוגה”… לתזמורת הקאמרית לא עמד הכוח להתמודד עם אתגר זה.
חנוך רון, דבר, 2 ביולי 1976
התזמורת הסימפונית ירושלים הגיעה לשיא: היה זה המאראתון המוסיקאלי המשעמם ביותר שהיכרנו עד כה… רמת נגינתם של הטרומבונאים הזכירה את ה”אורקסטרה” של ראשון לציון. הקהל עבר מן הפח אל הפחת: בפואיה חוללה להקת מחול לפי מוסיקה של באך והנדל, כאילו היתה זאת מסיבת סיום בשנה השניה של תלמידות באלט נחמדות המקפצות לקול מצהלות אימותיהן… היתה זאת חגיגת הבינוניות בחסות שמו של באך… [הכנר ניגן את] השאקונה המפורסמת לכינור סולו בביצוע האנמי ביותר שאפשר להעלות על הדעת, ללא נוכחות וללא מעורבות אישיות… הקש ששבר את גב הגמל בקונצרט המייגע היה ביצוע הקונצ’רטו לשני כינורות בה מינור… היה זה ביצוע שטוח ואפילו הצליל לא היה נקי. כאן כשל כוח הסבל, אפילו של מבקר.
אורה בינור שמיט, מעריב, 6 בינואר 1987
לא שמעתי בשירת המקהלה [של האנסמבל מפרנקפורט] הבדלי טמפרמנט, גם לא צלילים חרישיים כמתבקש במוטטות מס’ 225 ו-226, ובמיסה מס’ 4. רק בקנטטה המסיימת, מס’ 140, חלה הפשרה מסויימת בדייקנות היתירה, ופעמות המשקל לא עוד “שלטו” בדופק המוסיקלי בצורה מוגזמת.
אורה בינור שמיט, מעריב, 3 בינואר 1989
הביצוע [אמש, של המגניפיקט של באך] לקה בחסר. נעדרו ממנו הפאר וההדר שהם בנפשה של היצירה. כניסות המקהלה היו לוטות בערפל ריתמי. כמעט כל הקטעים בוצעו באותה מהירות, בלא התחשבות מספקת בתוכן הטקסטואלי ובאופי המשתנה של המוסיקה. הזמרים והזמרות הסולנים היו קורקטיים אך ללא רטט כלשהוא של יופי או של ריגוש.
חלק ג’: טענות כנגד בחירת היצירות
מנשה רבינא, דבר, 30 באוגוסט 1968
מתברר, שברצון טוב מאוד אפשר לעורר שעמום אפילו בעזרתו של באך. לא רמזתי, חלילה, שבאך משעמם. אבל ניתן להרכיב תכנית מיצירותיו של באך בצורה כזאת, שהחדגוניות תבלוט במידה העולה על המקובל.
אדר, הצֹֹפה, 25 באוגוסט 1969
תמהתי מאוד על מר [יאן] פירס החזן המהולל, שמכל הקטעים של באך, ביניהם הרבה לפסוקי תנ”ך (בייחוד לתהילים) ונאים מאוד גם לטנור, בחר דווקא קאנטאטה בעלת תוכן נוצרי! כלום אינו מכיר שום דבר אחר מתאים יותר לפסטיוואל ישראלי?…
חלק ד’: טענות כנגד האולם
אבנר בהט, על המשמר, 19 באוגוסט 1969
כמה טוב ומרענן לשוב שוב-ושוב אל סבא באך הטוב. חבל רק שהתנאים בקיסריה הציבו לפני המנגן בעיות “חוץ-מוזיקאליות” כגון – הרוח שהופכת בדפי התווים כרצונה ומפריעה למנגן בכל רגע בלתי צפוי…. בכל פעם שמנגן בין-לאומי נאלץ להתמודד עם הרוח בקיסריה, אנו מסמיקים מבושה בשם מארגני הפסטיבאל.
חלק ה’: טענות כנגד הקהל
מנשה רבינוביץ, דבר, 17 באוגוסט 1936
הקהל מכיר את שמו של באך. הקהל מבטא את השם הנעלה הזה בהערצה רבה. הקהל מדבר על באך כעל אחד מגאוני מוסיקה. אך אין הקהל מכיר את יצירותיו של באך. ורק מעטים מבינים אותן. הרוב משתעמם לשמען ומקשיב להן כלשמע הקדמה לפרפראות הבאות בהמשך התכנית. וחבל, חבל מאוד.
מנשה רבינא, דבר, 16 בפברואר 1962
לא, אין זה נכון לראות את ישראל כממעטת בהשמעת מוסיקה מאת באך. גם בנידון זה אנחנו אומה ככל האומות הנאורות: מנגנים ואין אוהבים לשמוע.
אוליה זילברמן, על המשמר, 11 במרץ 1963
[בעקבות רסיטל סולו של יהודי מנוחין מיצירות באך ב”היכל התרבות”:] אפילו נכון הדבר שחלק מן הקהל בא לתוכנית באך זו מתוך גישה של “האם הייתם אצל מנוחין? גם אנחנו – נפלא!”, הרי גילה קהל זה, בכל זאת, נוסף על הסנוביזם, גם ריכוז מירבי בהאזנתו ואין ספק כי חלק ממנו אף הבין את המוזיקה הרצינית והגיאונית הזאת (אפילו “שיעול פילהארמוני” לא הפריע הפעם)…
חלק ו’: טענות כלליות
מנשה רבינא, דבר, 16 בפברואר 1962 האגודה לקידום אמנות באך בישראל.. מסתמכת [בפרסומיה] על מובאות מאת שומאן, בטהובן, פיליפ עמנואל באך, בארטוק, הינדמית, קאזאלס, אלברט שוויצר, כדי להוכיח שיוהאן סבאסטיאן באך הוא קומפוזיטור חשוב. לי נדמה, שרבים מאתנו ידעו על כך קודם שנוסדה האגודה החדשה.
תצלום: אריאל נשרי
[1] מבוסס על מאגר העיתונות העברית http://www.jpress.nli.org.il
