ליאת קפלן
משוררת, עורכת, מנחה סדנאות למשוררים, מורים, מנחים ואמנים. ספריה: בדיוק כך, במטבח, זה זה, משולשים, צל הציפור. ספרה האחרון, על שפת נהר כבר, ראה אור בהוצאת כרמל (2007). עורכת סדרת השירה "כבר" ואנתולוגיות שירה בהוצאת כרמל. מנהלת אמנותית של פסטיבל המשוררים הישראלי במטולה.

הביתה: פרזות והריסות

(מתוך מחזור)

 
סונט ורוד
גַּלִּים מַכִּים בְּיַרְכְּתֵי הַחֲלוֹם, הַמִּתְנוֹדֵד טֶרֶם שַׁחַר בַּכִּנֶּרֶת
כְּדוּגִית כִּבְדַת רֵיחַ. הָאֲגַם אָפֵל, מַשַּׁק מָשׁוֹט, חַרְטוֹם אֵינוֹ נִרְאֶה.
אוֹר וְרַדְרַד רִאשׁוֹן. בֵּין שַׂרְעַפִּים לְטַל מִישֶׁהִי אַחֶרֶת כַּנִּרְאֶה
מִתְעוֹרֶרֶת.בְּתֹם שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנָה אֵין לָדַעַת מִי חוֹזֶרֶת,
מְעֻרְעֶרֶת, מִן הַמָּצוֹר, מִן הַיּוֹמְיוֹם, מִן הַחוֹמוֹת הַנִּבְנוֹת, הַנּוֹפְלוֹת,
מִן הַנְּדוֹד בֵּין חוֹפֶיךָ, מִן הַשִּׁירָה הַפּוֹרֶשֶׂת רִשְׁתָּהּ (סוּס עֵץ מִתְנַדְנֵד, 
אָחוֹר קָדִימָה אָחוֹר בַּחֲדַר הַיְלָדִים), מִן הַמִּטְבָּח. לוּחַ לִבָּהּ עָנוּד בְּפִסְלוֹן
הַפְּלַסְטִיק הַוָּרֹד, הַזָּעִיר, שֶׁהָיָה הֶלֶנָה חֲצוּפָה. אוֹת לַבָּאוֹת.
חוֹלֶמֶת לְחוּד עַל עַכְבָּרִים, לְחוּד עַל סְפִינָה. עוֹד מְעַט
אַגִּיעַ אֵלֶיךָ. אַתָּה כָּאן? הַאִם לְכָל זֶה יֵשׁ מוּבָן? דְּמָמָה.
מִלְחֶמֶת שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ הַשָּׁנִים כִּמְעַט בָּאָה אֶל סִיּוּמָהּ:
הַבַּיְתָה, חוֹמָה וּמְאוּמָה. אֶצְלִי בַּבַּיִת. כִּמְעַט קָט.
אוּלַי פַּעַם בְּאֶלֶף שְׁנוֹת מְהוּמָה וְעַל בְּלִימָה
יֵשׁ לַמַּסָּע הַזֶּה שַׁחַר. וּבְכֵן מָה?
 
 
מזח
הַכַּלְבָּה הָאֲבוּדָה רָצָה מוּלִי עַל הַמֵּזַח, מְכַשְׁכֶּשֶׁת בִּזְנָבָהּ.
עוֹד רֶגַע אֲזַהֶה עַל הָרָצִיף אֶת בִּתִּי הַבְּכוֹרָה.
אֶל הַחִבּוּק הַזֶּה, קָמוּט, נָבוֹךְ, שַׂב שֵׂעָר,
חָזָק מִכֹּל –
נוֹהֲרִים חֲלוֹמוֹת וְיָמִים.
בְּאַחַת 
מִשְׁתַּתֶּקֶת שִׁירַת הַסִּירֶנוֹת.
 
דבר שטות
כָּעֵת אָשִׁיר לְךָ, פֶּנֶלוֹפֵּה, אַגָּדָה עַתִּיקָה, דְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ
וְלֹא נִבְרְאוּ עַל מִלְחָמוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ וְעַל עִיר וְחוֹמָה שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ,
אֶלָּא מָשָׁל הָיוּ. בּוֹא, נַקְשִׁיב רֶגַע לְעַצְמֵנוּ. עַל מָה אֲנִי מְדַבֶּרֶת?
אֲנִי מַעֲדִיפָה לֹא לְהַרְהֵר בְּךָ, פֶּנֶלוֹפֵּה. קוֹלוֹת הַשָּׁרִים מַנִּיחִים
אֶת דַּעְתִּי, אַךְ אַתָּה בְּמַחְשַׁבְתִּי תָּמִיד. הַסְּלָעִים נוֹשְׂאִים צֵל אָפֵל 
הָאָרֶץ נִגְלֵית מִתַּחַת, עֶרְיָה עַד חוֹלָהּ הַמַּשְׁחִיר, סִפּוּרִים חוֹזְרִים
וְנִטְוִים, כְּמוֹ בַּיַּלְדוּת (אֲגוּדָל בְּפִי, טַעַם קָקָאוֹ, קְוֻצַּת שֵׂעָר מַכְסִיפָה
מִתַּלְתֶּלֶת עַל אֶצְבַּע שְׂמֹאל) סוּסוֹת הַלַּיְלָה פּוֹרְצוֹת מֵחָזִי
וּמַרְקִיעוֹת שְׁחָקִים, חֲלוֹמוֹת חַמְסִין חוֹמְקִים
חוֹסִים בִּסְדָקִים נִסְתָּרִים טֶרֶם שַׁחַר –
וְאַתָּה מְחַכֶּה, פֶנֶלוֹפֵּה, שֶׁאָשׁוּב אֵלֶיךָ: הוֹרֵס וּבוֹנֶה אֶת בֵּיתְךָ. עֶרֶב
עֶרֶב אַתָּה גּוֹדֵשׁ אֶת הַחֲדָרִים בְּשׁוֹשַׁנִּים אַנְגְלִיּוֹת צְהֻבּוֹת שֶׁגָּזַמְתָּ מֵחַצְרוֹת הַשְּׁכֵנִים,
מַדְלִיק נֵרוֹת בֵּין הַחֲרַכִּים. בֹּקֶר בֹּקֶר מְסָרֵק אֶת הַיְלָדִים, מְחַבֵּק, אוֹפֶה לֶחֶם שִׁפּוֹן,
מַחְלִיק בַּחֲשַׁאי אֶת יָדְךָ תַּחַת מִזְרַן הַמִּטָּה הַכְּפוּלָה, מְגַשֵּׁשׁ אַחַר גֶּזַע עֵץ הַזַּיִת.
אֲבָל בְּבוֹא יְמֵי אָבִיב וְקַיִץ, הַבְּרוּכִים בְּפֵרוֹת, תַּעֲרֹךְ לְךָ אֶת יְצוּעֲךָ הַנָּמוּךְ בְּשַׁלֶּכֶת,
בְּמַחֲטֵי אֹרֶן, בְּשִׂיחֵי סִירָה קוֹצָנִית. שָׁמָּה תִּשְׁכַּב נוּגֶה וּבְלִבְּךָ גַּעְגּוּעַ גָּבוֹהַּ –
הַכַּלְבָּה מְכַשְׁכֶּשֶׁת בִּזְנָבָהּ וְאַתָּה מְחַכֶּה:
עֶשְׂרִים שָׁנָה. כְּיָמִים אֲחָדִים בְּעֵינֶיךָ. עַל מָה
אֲנִי שָׁרָה לְךָ, פֶּנֶלוֹפֵּה? חוֹמוֹת הָעִיר שֶׁעָזַבְתִּי מִתְפּוֹגְגוֹת בְּגַבִּי כְּמוֹ שִׁירַת הַיָּם
בַּבַּיִת.מַגַּע יָדְךָ בַּצַּלֶּקֶת הַמֻּכֶּרֶת. הַלֵּב כּוֹשֵׁל, נָמוֹג. אֲנִי מַבִּיטָה
בְּךָ וְאֵינִי נוֹשֶׁמֶת, אֵינִי נָעָה, אֵינִי אוֹסֶפֶת אֶת זְרוֹעוֹתַי הַלְּבָנוֹת
מִגַּב צַוָּארְךָ. יָמִים רַבִּים עוֹבְרִים עַד שֶׁאָנוּ מִתְעַלְּסִים עַל עֶרֶשׂ יְצוּעֵנוּ מִקֶּדֶם.
עִם שַׁחַר, עֵת וְרֻדַּת הָאֶצְבָּעוֹת מוֹתַחַת פִּהוּקָהּ, אֲנִי סוֹגֶרֶת בְּשֶׁקֶט
אֶת דֶּלֶת הַבַּיִת. פָּנַי אֶל יְרוּשָׁלַיִם וְאֶל חָרְבוֹתֶיהָ. אֵינִי מְהַרְהֶרֶת
בְּךָ עוֹד, פֶּנֶלוֹפֵּה. אֵינִי שָׁרָה. דִּבְרֵי שְׁטוּת דִּבַּרְתִּי, פֶּנֶלוֹפֵּה. לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא.
מַדּוּעַ נִיחוֹחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים הַצְּהֻבּוֹת עוֹד חוֹתֵר כֹּה חָרִיף בִּנְחִירַי?
 
 
 
תצלום: נינה יעבץ