כְּשֶׁנִּפְתְּחוּ לִקְרָאתוֹ הַשְּעָרִים
כְּבָר שִנֵּן אֶת דְּבָרָיו עַשְׂרוֹת פְּעָמִים –
לֹא בְּכָל יוֹם מִזְדַּמֵּן לְאָדָם
לְהַעֲלִיב מֶלֶך בָּרַבִּים.
הוּא הִזְדָּרֵז
רֶגֶל שְׂמֹאל מַחֲלִיפָה יָמִין
לְסֵרוּגִין
מִתְקַדֵּם כְּצִיר
כְּקַו נְטוּל צְבָעִים.
כְּבָר שִנֵּן אֶת דְּבָרָיו עַשְׂרוֹת פְּעָמִים –
לֹא בְּכָל יוֹם מִזְדַּמֵּן לְאָדָם
לְהַעֲלִיב מֶלֶך בָּרַבִּים.
הוּא הִזְדָּרֵז
רֶגֶל שְׂמֹאל מַחֲלִיפָה יָמִין
לְסֵרוּגִין
מִתְקַדֵּם כְּצִיר
כְּקַו נְטוּל צְבָעִים.
הָארִי יַשָׁב בְּעֹמֶק הַהֵיכל
עָטוּי דּוֹרוֹתָיו
עָטוּי שְׁמוֹ וּפָנָיו
מַבָּטוֹ עָקַב אַחַר הַהוֹלךְ,
זֶה הַיּוֹם יִזְדַּמֵּן לוֹ לְעוֹרֵר
דְּבַר־מָה
בִּשְׁלִיחוֹ שֶל הַדּוֹפִין.
אִם לֹא דַּי
בְּהִתְעַכְּבוּת זוֹ
יֵעָצְרוּ וְיִתְעַכְּבוּ
הַמִּלְחָמָה, הַבִּזָּה, הַתְּלִיָּה,
נוֹשׂאֵי־הַכֵּלִים־הַיְלָדִים־הַטְּבוּחִים,
שִׁעוּר הַקּוֹמָה, הַנִּצָּחוֹן, הַתְּהִילָּה,
עַד שְׁבְּסוֹף דְּבָרָיו
יַגִּישׁ הַשָּלִיחַ
אֶת הַתֵּבָה.
מַהוּ אוֹצָר?
הָארִי הֶחֱוָה בְּרֹאשׁוֹ.
גַּם הָרָם וְגַם הַדַּל
לִבָּם יִרְעַד לִקְרַאת
הַזָּר הַיָּקָר.
נִצְנוּץ אַקְרָאִי.
הַזְּמַן הַקָּצָר בֵּין נִחוּשׁ
לַמַּמָּשׁ –
הַנִּפְלָא בַּזְּמַנִּים.
“מַהוּ הָאוֹצָר, דּוֹדִי?”
הָארִי שָאַל,
“כַּדּוּרֵי טֶנִּיס, מַלְכִּי”
תָּבוֹא הַמִּלְחָמָה, אִם כָּךְ.
(בעקבות “הנרי החמישי”)
