על כל שולחן בבית צריך שתהיה מאפרה ולידה מצית וקופסת סיגריות. ככה על כל שולחן בבית של מעשנים. והמעשנים? אלה רוצים לעשות מעט להרגיש הרבה ולהסתלק מהר
אבל אם נגמרות הסיגריות בבית אין כמותם לצאת
אז יוצאים. מפתח יש? כסף? טלפון? סיבה? העמדת פנים מתאימה? שקית הזבל?
הכניסה החוצה, מגע ראשוני מעבר לדלת. לו יהא זה חתול או פרפר נחמד
ובחוץ. החריקה של דלת הכניסה, ליטוף החשיכה את עור הפנים, שְׁעות אחורי הקלעים של היממה
פח הזבל שחתול מזנק ממנו כששקית הזבל מתרסקת לידו
הבר הפתוח כמעט בפינה ואחד יוצא ממנו נתמך בקיר ומקיא
הפְרשות היום שהיה וכל שאריות הצריכה
וההליכה. שני עמודים בשרניים בעלי מפרקים שנבטו אי-אז ממרכז גוף כלפי הקרקע ומושלכים קדימה לסירוגין תוך העברת שאר משקלו של הגוף לפנים
לאן הולכים? להיכן רצוי להגיע, מה ידוע על המרחקים
תגיע לאשר תלך ואם לא תלך תגיע למקום שבו אתה נמצא
בסוף גם זה טוב. בהתחלה פחות
בסוף תחזיר את כל זה לאוויר, למים, תחזיר לאש לאדמה לזיכרון הנותרים ואל יהא מורא הארועים בלבך
מוקצה מסע אחד לאיש ומשא לרוב
משא תאי הזרע בית הרחם עול השליחות של הדי אן איי
כל החלקיקים האלה והקשרים הדרושים בין זה לזה ולזה
ועוד יש לסחוב תפוחי אדמה רהיטים משפחה מוצרי חלב שכנים רגשות דעות גוף רשויות תרופות תרבות ותלאה
ערך יש בזה אבל הניסוח מייגע וההבנה מפילה למשכב ואין להתפלא על רפיסות הדעת באור השמש ובקיום המשוטח ברחובות. טובים מאלה לַדעת הם אור הירח והקיום במרפסות ומול חלונות מצידם הפנימי
פססט פסססט הוא לחש מהמרווח שבין הבתים, בוא סְניה הנה. יס לך אֵס?
כמעט ואין לו שיניים. ומה זו הדמות המוטלת לידו
גבר, אחי, אבאל’ה. רוסה מסיסה? חמיסים שקל זה יעלה לך וסוסנה פה ממס טובה בזה
הנה היא מזדקפת
בוא כפרה בוא תגמור בפה שלי בוא מתוק שלי אל תתבייש אתה יודע, מי לא היה כבר בפה של שושנה? שרים מהכנסת רבנים היי טק שוטרים מי שאתה רוצה
כן. כולם היא מוססת
ולפיתת הפתע. מה זה פה. השעה שלוש וחצי אולי יותר
וכעת דרושה התמצאות בזמן ובמרחב כי ניידת משטרה נעצרת על המדרכה ושוטר שיוצא ממנה אומר למכשיר קשר: יצרנו קשר עין ויזואלי עם החשוד. ממש סדום ותועבה פה
החשוד שואל למה אתם מסתכלים עלי ככה
לא עונים. גדולה אימת השתיקה
טוב שאני לא כושי סודני פיליפיני ערבי. הכי טוב להיות לא
גם לא מסוּס בפיה של סוסנה
אבר אחד לכל. ההבדלים בפרטים משניים. חשוב מכל למי הוא מחובר ואיכות השימוש בו. ובכל
אופן לכל יש מערכת צינורות בלוטות ועור דק עד שנגמר
כולל לנציגי הרשויות והמוסר
אותי שחררו. אותם עיכבו לחקירה. רוצה להשתין. היכן בדיוק הלחץ בבטן? כאן? שם?
בן אדם בגילך כבר אמור לדעת היכן הכליות שלו. תכולת הגוף
כליות יש? יש. ריאות יש? יש. לב, כבד? יש ויש. גפיים במספר המקובל? יש. תפזורת פתחים מתפקדים בכל מיני מקומות? יש. אבר מין, עצמות שלמות, סחוס במקומות הנכונים? כן. מוח? יש. הרבה חשבונות לתשלום? יש גם יש. צלקות ושריטות? כן יש. חוב במכולת? חובות לאנשים? יש בהחלט. כסף? אין. זה לא יש
ומשם לפיצוצייה בפינת סלמה
הי מה העניינים גולואז כחול אחד בבקשה חמש-עשרה שקל רגע הִנה לילה טוב לילה טוב גבר בעצם תביא גם את הוודקה הקטן הזה ובירה
לָחיים הקרקע היא תחתית ולמתים היא מִכסה
תיכף החזרה הביתה. לקיום מצדו הפנימי
הבית הוא מִכסה לנחים ויפה לחשוב מילים כאלה אבל הנה מודעת אבל מודבקת על דלת חנות הסדקית הסגורה מזה זמן
ההוא מחנות הסדקית מת. ההוא ז”ל
היה יושב על הכיסא בפתח החנות וקורא עיתון. גם ספר תהילים לפעמים. על הראש היה חבוש לו כובע קסקט אפור. גבוה הוא לא היה. החולצה חגורה בתוך המכנסיים. סוודר בחורף. הרכיב
משקפיים עם מסגרת חומה כהה עבה. צבע העיניים שלו לא ידוע ולא רק שלו ו
עוד ידוע שליד המיטה שלו היתה מונחת תמונה של חייל בעל בלורית גלית המסורקת לאחור והוא מחייך. זה אחיין שלו שמת בששת הימים סיפרה השכנה
גם הוא השתתף בזמנו בפעולת תגמול כחייל נושא מכשיר קשר. אפילו קיבל על זה תעודת הוקרה. בזיכרונו פעולת התגמול כללה נסיעה במשאית בחושך למקום ככל המקומות האחרים
שנוסעים אליהם בחושך במשאית ויורדים שם כשהיא נעצרת. אחר כך הליכה ברגל, שכיבה על בוץ במעלה גבעה, המון יריות מרחוק, הליכה חזרה, שוב המשאית שלקחה אותם עד חדר אוכל מקום שבו אכלו
ושתו תה מתוק וקצין גבוה שקראו לו רפול אמר להם כל הכבוד
פעם היתה לו אהובה עד שהלכה. דברים כאלה קורים
והיה לו בשנות השישים טנדר פורד ירוק ששימש אותו להובלת ביצים באזור עמק חפר. באחת הנסיעות מכפר ויתקין לביתן אהרון הוא נסע יחידי לאורך כביש צר ושומם ומסדר עצים צפופים משני צדיו דיגל צמרות גבוה מעליו עד שנעצר והביט בהם זמן רב מאוד מאוד
לנסוע באוטו במסדרון
בשנים שאמו עדיין היתה בחיים נהג לבוא אליה בכל ליל שישי לאכול את מרק העוף עם האטריות ולקחת אתו סיר עם חמין שיהיה למחר ובדלת היתה מלטפת את לחיו ואומרת לו שייזהר בכביש
פעם ניסה להקים חברה משגשגת לְמה. יבוא סדקית? אביזרי אופנה? אבל הוא נכשל ופשט רגל
אבא שלו מת כשהיה ילד. נדרס. אבל גם לפני שמת היה כבר יתום
השאיר אחריו חוב ארנונה בסך 790 ש”ח
פעם חיבק פיקוס בשדרות רוטשילד. התחושה של קליפת גזע העץ המחוספסת על הלחי ותחושת המוצקות שבין זרועותיו ולאורך גוו המתנשאת מעליו איתנה הזכירה לו את אבא שלו כשנצמד לירכו והוא עוד ילד דקיק
גם הוא היה ילד. מי לא היה. להיות ילד יכול כמעט כל אחד אבל הזיקנה – זאת לא נועדה לבעלי לב חלש חביבי ככה היה אומר לשכן מחנות הירקות
בקופה הרושמת מצאו פתק שכתב: “עדיין חשיכה. גם אם בחוץ יתחיל היום להאיר בפנים תישאר חשיכה.”
ופה ושם היה הולך לאולגה ממכון מזל ובסוף, בדלת, כשעמד לצאת היא נהגה ללטף את לחיו ולומר אל תִּפחד, אל תִּפחד מותק
אבל הנה מתקרבים הביתה. כמעט תם כל זה. מה כל זה
יש עוד להגיד שלום לההוא שגר ממול ומה הוא עושה בחוץ בשעה הזאת
סיגריות יש? מישוש הכיס ויש. תיבת דואר מימין עם שם מוּכּר מודבק על פניה יש? יש. הקלה? הרפיה? שקיעה? ספק? שוב לבוא ושוב ללכת? כן. רק להגיע כבר לסוף היום לספה למיטה לסיפור המסופר בפי יתומים לעצמם לפני השינה
ושיהיו סיגריות בבית
