מתוך: פרוייקט הכתיבה על פי באך
על פי סרבנד (3), מתוך סוויטה תזמורתית מס’ 2, BWV 1067
מהחלון נשקף נופה של תל אביב הממהרת
אך הוא הושכב די רחוק
מיטה, שידה, כסא. אולי תבוא
אמו הממאנת כבר שנים לבחור? נו טוב, מה היא מבינה.
אולי עכשיו היא תבחר בטוב.
מהמסדרון עולה ריח שרוף של צהריים
אך הוא הפך די אדיש.
האוכל, כמו אוויר, הוא רק מכשיר.
אולי יבוא אביו, המזדחל גם הוא שנים. מה הם מבינים?
אולי עכשיו הוא יבחר בטוב.
יש כאן זמן בשפע, ואין מקום לזכרונות,
ואין מקום לפתרונות.
אם היה חושב כמו ילדון טפשון: גזלו לי צעצוע
אם רק לא היה נתקע בלי סוף בתוך הגעגוע
לא היה רוצה סיבה לבכות.
מהחלון נשקף נופה של תל אביב הממהרת
הוא פורץ בצחוק ויוצא אל הרחוב החם, כשרק
כותונת לגופו.
מי שם מתרוצץ בין הבריות,
סוחט מילים מאנשים זרים
עד שאפשר לישון?
