מילון השוטים

השוטה העלוב

השוטה העלוב, הכחוש, המט לנפול, מעורר בנו היום רחמים. כמו דמות מטרגדיה יוונית הוא נועד לסבול למעננו. במאות הקודמות המראה העלוב עורר קודם כל צחוק ולעג, ורק לאחר מכן חמלה. במאה העשרים, קיחוטה התגלגל לדמות ה-Hard boiled detective, ההמפרי בוגארט הקשוח שסופג חבטות למעננו ולמען האמת. לַצחוק ולחמלה נוסף גם אדרנלין.

השוטה האמנותי

השוטה האמנותי יודע להציג את השתטותו בצורה אמנותית: צלליות וקווים גסים, גבוה מול נמוך, בדידות אינסופית בנוף חסֵר, רעות מוזרה. השוטה האמנותי מסתובב בחלל כמעט ריק. בהמשך, כשפיקאסו צייר את קיחוטה, הוא התכתב למעשה עם דומייה.

השוטה המוסבר

המאיירים הגרמנים לא אהבו כנראה להשאיר שום דבר לספק. ולכן הדגימו בבירור כל דבר שעשה השוטה המוסבר טיל. אוילנשפיגל הוא הֶלְחֶם של המילים הגרמניות “ינשוף” ו”ראי”, ולפיכך טיל אהב לאחוז בידיו ראי וינשוף, כדי שיבינו. כל תעלול וכל בדיחה של טיל תמיד הוסברו עד הסוף, ועוד קצת, ולוו באיור שמטרתו הבהרת המסר. במידה מסוימת יש כאן המשך למסורת הציור הנוצרית, שבה לכל חפץ בתמונה יש משמעות.

השוטה המאוהב בעצמו

בעידן הרשתות החברתיות אנחנו יודעים שנרקיסיזם היא תכונה שעשויה להביא אתכם רחוק. בעבר, השוטה המאוהב בעצמו עורר אולי גיחוך כשהתאמץ להפוך למוקד כל עלילה, לדבר עם כל שועי העולם ולצייר את עצמו כשהוא מביט אל האופק. כאן, בדמות פסל שמוצב על פסנתר, השוטה המאוהב בעצמו הופך לאיקונין של תרבות.

השוטה האציל

אציל מה הוא עושה? רוב הזמן הוא נח. הוא עוטה את בגדי האצילים שלו, מסרק את שיערו וזקנו, יושב על כסא נאה ולידו סימני גבורתו, ונח. הוא לא מגוחך, ולא נואש. הוא פשוט נמצא שם. אם יקום מכסאו, זה יהיה כנראה מתוך שעמום. אם ימות יום אחד, לא בטוח שנשים לב.

השוטָה בעל כורחה

השוטה בעל כורחה, לא רק שאינה רוצה לקבל תשומת לב, היא לרוב גם לא מודעת למה שמתחולל סביבה. לבושה בבגדיה היומיומיים וללא איפור, היא עוסקת בענייניה בלי שתדע שמיליוני מוחות בכל העולם מהרהרים בה ועלילות שלמות נרקמות סביבה. היא כמו חיה עיוורת שנלכדה במקרה באור הזרקורים.

השוטה העממי

השוטה העממי הוא תמיד שמנמן, מחזיק את גופו ברישול, מכוער במידה או קצת מעבר לה, לבוש בצורה פונקציונלית. פילוסופיית העולם שלו מאפשרת לו להסתכל על אחרים מלמטה למעלה ולבצע את (רוב) ההוראות שלהם בלי לחוש מושפל. זהו איש החוכמה העממית, כלומר חוכמה שכולה פתגמים ואמירות. הוא אמוציונלי יותר מאנשי האליטה, שהם תמיד מרוחקים וקרירים.

השוטה המזדקן

שפמו לא מטופח, שיערו פרוע, גבותיו עבותות – השוטה המזדקן לא מודע לגילו ולמראהו. הוא בא לתת שואו כאילו לא היה בן חמישים ומשהו, אלא, נאמר, בן עשרים. במאמץ מסוים אפשר למצוא בו חן, כפי שמוצאים עניין בסלבס ותיקים שחוזרים לתהילתם בתוכניות ריאליטי.