"…ושורץ לא מוותר: אצבע, אצבע! לא נתתי. אני מחויבת?! בקיצור – חורבן. כל כך רגיש, כל כך עדין, מה הפלא, אחרי שמרגילים אותו שנתיים רק לטוב שבטוב?! והלך מהבית בטריקת-דלת כשהוא משאיר מאחוריו את חורבן בית-שורץ."
מתוך פופר, חנוך לוין
"…ושורץ לא מוותר: אצבע, אצבע! לא נתתי. אני מחויבת?! בקיצור – חורבן. כל כך רגיש, כל כך עדין, מה הפלא, אחרי שמרגילים אותו שנתיים רק לטוב שבטוב?! והלך מהבית בטריקת-דלת כשהוא משאיר מאחוריו את חורבן בית-שורץ."
מתוך פופר, חנוך לוין
