אביבית משמרי | סיפור מתוך כתב העת אורות, גיליון 7: קברט


אישה אחת הלכה לקרקס לבקש עבודה קבועה. שלח אותה המנהל לראיון אצל תת-לוליין בכיר לענייני קפצוץ וגלגול.
שאל אותה תת-הלוליין הבכיר לענייני קפצוץ וגלגול: "מה את יודעת לעשות?"
פתחה האישה ואמרה:
"להיות תמימה אבל לא טיפשה,
לחכות כמו ילדה ולאהוב בלי בושה,
לגלגל מאה כדורים על כף יד,
וגם למחוא כפיים – והכל לבד."
"לא טוב, לא טוב," פסק הלוליין. "אנחנו צריכים מישהי יותר נועזת. אולי תפני לדובר מחלק מגידי העתיד הקרוב."
הלכה האישה אליו. שאל אותה דובר מחלק מגידי העתיד הקרוב: "מה את יודעת לעשות?"
פתחה האישה ואמרה:
"להיות תמימה אבל לא טיפשה,
לרדת שני קילו, לעלות שלושה,
להתפשט בחיקו של מאלף האריות,
ובקיצור – אם כבר לסבול אז גם לחיות."
"בעייתי, בעייתי," אמר דובר מחלק מגידי העתיד הקרוב. "אנחנו צריכים מישהי יותר נעלזת. אולי תפני לסגן ראש אגף חד אופן."
הלכה האישה אליו. שאל אותה סגן ראש אגף חד אופן: "מה את יודעת לעשות?"
פתחה האישה ואמרה:
"להיות תמימה אבל לא טיפשה,
לפתוח פה ג'ורה ולהפגין גם חולשה,
לבנות מגדלים ולהרוס רבי קומות,
לנער חוצני ולהיכנס לעצמות."
"לא נחוץ, לא נחוץ," אמר ראש אגף חד אופן. "אנחנו צריכים מישהי יותר מרוכזת. אולי תפני לאיש הלטאה המציג את האבן הטובה (חיקוי מושלם של הפנתר הוורוד!)."
הלכה האישה אליו. שאל אותה איש הלטאה המציג את האבן הטובה (חיקוי מושלם של הפנתר הוורוד!): "מה את יודעת לעשות?"
פתחה האישה את פיה, אחזה באבן הטובה (חיקוי מושלם של הפנתר הוורוד!) ובלעה אותה בשלמותה. אחר כך בלעה את איש הלטאה על קשקשיו לשונו וזנבו, את החישוק דרכו קופצים כלבי הים, את שבעת כדורי הג'אגלינג של הלוליין, את מלתחתו של האיש בעל שלוש הזרועות, את הטרפז וכל נדנדותיו, את בימת הקרקס וארבעים ממקומות הישיבה הראשונים, את האוהל, את דוכן התירס הסמוך, את הדשא מסביב ואת מגרש החניה שליד, למעט קיר המוות. בלעה האישה את הסיפור כולו וגיהקה.
ואז יצאה ממנו, נכנסה לספר שלה וסגרה את הדלת.



תצלום: נטע גוב