שבתאי מג'ר | שני שירים מתוך כתב העת אורות, גיליון 7: קברט
הו, קהל נכבד
הוֹ, קָהָל נִכְבָּד,
קָהָל נֶחְמָד,
תּוֹדָה רַבָּה שֶׁבָּאתֶם. אַתֶּם
מְסֻדָּרִים יָפֶה כָּךְ בְּשׁוּרוֹת
מְאֻפָּקִים, נִרְאִים מִכָּאן הֲדוּרִים
וְחֲשׁוּבִים.
רַחֲשֵׁי שִׂיחוֹת קְטַנּוֹת, פֹּה וְשָׁם
צִלְצוּל שֶׁל צְחוֹק וְ'אֲהַלָן'
קָהָל אָדִיב, אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁלָּנוּ,
תֵּל-אָבִיב
תּוֹדָה שֶׁבָּאתֶם. עוֹד מְעַט
יַחְשִׁיכוּ. הָאַחֲרוֹנִים עוֹד נִדְחָפִים
כַּמָּה הֶעָרוֹת 'סְלִיחָה',
'בְּבַקָּשָׁה תַּפְסִיק'. מְאַחֲרִים מְגַשְּׁשִׁים
בַּאֲפֵלָה, מַכְשִׁירֵי הַטֶּלֶפוֹן
מְנַצְנֵצִים, מִתּוֹךְ הַלֹּעַ הַשָּׁחֹר
בּוֹקַעַת צְעָקָה גְרוֹנִית. הוֹ, קָהָל
נִרְגָּן, הַסֶּרֶט רַק מַתְחִיל
וְאַתֶּם עַל קְצוֹת הָעֲצַבִּים, לֹא
רוֹאִים מִמֶּטֶר, מְפֻנָּקִים.
הוֹ, קָהָל מַגְעִיל, רֶבַע סַבְלָנוּת
אֵין לָכֶם בַּנְּשָׁמָה
חוּץ מֵעַצְמְכֶם אֵין בָּכֶם טִפָּה
לְמִישֶׁהוּ אַחֵר
הוֹ, גּוּשׁ מָלֵא בַּחֲשִׁיבוּת
פְּנִימִית, אַתֶּם יוֹשְׁבִים בַּעֲשָׂרוֹת,
פָּנִים אֶל הַמָּסָךְ, אַתֶּם אֶחָד
וְעוֹד אֶחָד, וְעוֹד אֶחָד,
קָהָל נִפְקָד, מוּטָב שֶׁלֹּא
יֵשֵׁב כָּאן אַף אֶחָד
שתיקת הכותבים
בָּרוּךְ בּוֹאִי לְמוֹעֲדוֹן שׁוֹתֵי
הַמִּלִּים הַתְּשׁוּשִׁים.
בָּרוּךְ בּוֹאִי לְמִשְׁכָּן הַתּוֹרָה
הַנִּשְׁכַּחַת
מָקוֹם בּוֹ הָאֵלֶם אוֹרֵחַ כָּבוֹד,
שְׁתִיקַת הַכּוֹתְבִים
מוֹצֵאת מְנוּחָה.
בְּרוּכִים תִּהְיוּ שְׁכֵנִים
אָלְמוֹנִים, תְבוֹרָךְ שְׁתִיקָתְכֶם הַנִּמְשֶׁכֶת,
אֶמְצָא לִי מָקוֹם בְּחֶבְרַת
זָרוּתְכֶם.
אֵינוֹ צָרִיךְ לִי דָּבָר, דָּבָר לֹא
אֲבַקֵּשׁ.
רַק טְלוּ אֶת הַזְּמַן וְסַלְקוּהוּ
מִכָּאן
בַּל תַדִיחֵנִי תְּנוּעַת מְחוֹגָיו.
אִם תֵּאוֹתוּ שֶׁלֹּא לְהַמְלִיךְ מַבַּטְכֶם,
הֲרֵינִי אֶחָד שֶׁלָּכֶם.
תצלום: נטע גוב