יונתן דורי | סיפור מתוך כתב העת אורות, גיליון 5: אגתה כריסטי

אלטר בלטר, איש יקר, נורה ומת בלב הכפר. וכל מי שנשאל, אמר: אני לא הייתי שם בכלל. כיוון שאנו ארץ חוק ואת הפשע יש למחוק, קראו למשטרה לבדוק מה בדיוק קרה. בראש החקירה עמד מר ג'ורג' פ. הופקינס (רב פקד), וכצל אליו נצמד אדון אנדריי, העיתונאי.

את הפרטים הראשונים מסר אנדריי לעיתונים (הארציים, המקומונים) מפי יודעי דבר:

רצח נתעב באמצע הסתיו: נורה מלצר מטווח קצר.
השאיר אחריו אישה וכלבלב.
הפאב המתועב הוא זירת הקרב.
החוקר אומר: בחצות הוא התפגר, והוא מוסיף עוד: זה לא היה שוד.
המשטרה במשבר – אין עד שמוכן לדבר.


*

 בבוקר בא ג'ורג' פ. הופקינס לפאב המדובר, וחקר שתי עד ערב את מי שזכר או ידע או ראה או שמע או שנא את אותה גוויה מעונה.
ראשית ביקש לשאול ולבדוק את חורחה דה מונטריי פורע החוק, שגר בשכנות למנוח ז"ל, ונהג לקלל את הנ"ל. בכל ערב, מר חורחה, עם צאת הלבנה, יצא ושפך מררתו בגינה. ואת כל המררה הוא טרח וחרט על גדר שכנו, תוך תיאור מפורט.

חורחה דיבר ללא לבטים: "מר אלטר אידיוט, ואני שנאתיו. הוא שכן מעצבן ומלצר זוועתי, אך מכאן ועד רצח? מוגזם, באמת, אני חף מפשע, אז תנו לי לצאת."

השוטר התיישב בכבדות על הבר, התכבד במשקה גם חזק וגם קר, לגם בדממה, שאף קצת אוויר, וצפה בשידור הישיר:
"ערב טוב לצופים. נעבור במהירות לסיכום הקצר, היפה, הרהוט, שיציג מר אנדריי לדברי דה מונטריי, שהדליף לו מר הופקינס. אליך, אנדריי:"

סכסוך חמור נפתר בכדור
המניע מובן: שכן מעוצבן.
אלטר היה משמיע קולות, ומעיר את שכנו באמצע הלילות.
העדים מגלים: חורחה אלים. כבר הפעיל פעם כוח על גוף המנוח.
דה מונטריי הרשע רצח ופשע.
עוד יומיים משפט, עוד שבוע יומת.

שקט ירד על הפאב הקטן, ועצבות אט פשטה בין יושבי השולחן. הו, חורחה דה מונטריי, חשבו בני הכפר, כה חבל שתמות, כה חבל ומיותר. הן לווית כספים, התשלום כבר מחר. איך נגבה את הכסף מבית מעצר?

אל הבר התקרב איש מוצק ומנומש, ניגש לשוטר ובאוזנו לחש: "אדון רב פקד, בשמועות אל תבטח. היינו עם חורחה כשאלטר נרצח. היה לילה יפה, שתינו קפה, ופיטפטנו עד בוקר באור הרפה. בשלב מסוים נעלם המלצר. תמהנו לרגע, אך הרגע עבר."
לרגע שתק הגברתן המנומש, והביט לצדדים בזהירות ובחשש. יושבי השולחן בהו בתקרה ושרקו לעצמם מנגינה מוזרה. המוצק שב ונרכן אל כתף השוטר, אימץ את מוחו והמשיך לדבר:
"אשתו של מר בלטר בכלל לא בכתה. אולי היא השתתפה באותה המתה?"
  
*
  
לחורחה אליבי, והופקינס חוקר את אשתו של מר בלטר, מלצר ומשורר, שיושבת ובוכה ואפה מזורר: גם כלבה מת אתמול. קשה לתאר.
"אדם וכלבו נקברים בו זמנית?" עיניו של מר הופקינס נקבו כחנית, "זה נראה לך מקרה? זאת צרה הגיונית שתיפול כך עליך, גבירה בוגדנית?"
דבריו של ג'ורג' הופקינס נפלו כפצצה. הוא הפנה אל הגברת אמה וקמיצה. הוא שבר את רוחה ונפשה נרצצה, הוא לחץ עוד ועוד עד שהיא התפרצה:
"הוא היה מבלה עם נשים בלילות... הוא היה מלגלג על עינַי הפוזלות... הוא היה מגהק מול פנַי ככה סתם... הוא אמר שכלבי המתוק מטומטם... "

ובעוד הנחקרת בוכה ביגון, רעמי כינורות נשמעו בסלון - מבזק חדשות, מיוחד להמון:

הרוצחת: אישה שקיבלה ירושה
הגברת המתנקשת: יפה ומבוקשת

אנחות עצב בקעו מכל בית בכפר: אוח, נכרך לה החבל סביב הצוואר, והיא כל כך יפה (במיוחד הצוואר), איך נעזור? מה עוד אפשר?

על דלת ביתה של אותה חשודה לפתע דפיקה חלשה ומדודה. בפתח הופיעה שכנה ישישה, שבקול צווחני לחשה: "הקשב, רב פקד, בדיוק בחצות התקשרנו לביתה של הגברת הזאת, ושוחחנו איתה כמעט ארבע שעות, ואז נתגלתה הגופה."
לרגע חדלה כדי למחוט אף, והופקינס המתין וגבו מכופף. המתין והמתין, והגב התמרמר, ונתפס ועכשיו אי אפשר ליישר. והקשישה המשיכה לדבר:
"בינינו, אנדריי נראה קצת מצוברח. מה עשה האדון שמציק לו כל כך? הן ידוע בכפר שאותו עיתונאי התגנב לבית בלטר בכל שעות הפנאי, בזמן שמר אלטר, בכל הכבוד, עזב את אשתו והלך לעבוד. אדון רב פקד, חייבים להבהיר את כל מה שאנדריי מנסה להסתיר."
  
*
  
מר הופקינס הזמין את מר אנדריי מיד, וכל בני הכפר ראו מהצד איך הלם השוטר באגרוף מסוכן על השולחן הרעוע בגן. ממרחק שכזה לא ניתן להקשיב לשיחה הקשה בין אויב ליריב. למרבה המזל הוויכוח הוקלט ושודר בערוץ ארבעים ואחת:
"מר אנדריי, איך ידעת לבית הנרצח לבוא שש דקות לאחר המטח? ומדוע אתה כך מפליל בשמחה כל חשוד כאן בכפר ולא את עצמך? אני לא אסתפק בהסבר לא ברור! אם אתה לא עונה, מיד אתה עצור!"

ואנדריי? לא טרח להניד עפעפיו, קולו כלל לא רעד, אין זיעה על פניו, הוא אחז בידיו דף מודפס בצפיפות ואמר:

ג'ורג'י בוי, בתחקיר על חייך הוברר
שמיס בלטר היתה זוגתך בעבר
מעניין. מה יחשוב הקורא ההדיוט
כשיקרא את אותן עלילות?

כאן נקטע השידור הישיר, אך ניתן להבחין באנדריי מתקרב לשולחן, מסתודד ורושם רשימות בפנקס, וכולו מרוצה ומרוכז.
מר הופקינס ניגש אל מול פני האומה, המורכבת מטייפ, שני עטים, מצלמה, והקריא מדפים עקומים וקרועים את הדברים הנוקבים הבאים:

הפשע פתור - העניין סגור
אני שמח להודיע לתושבים כולם: החיים חוזרים למסלולם.
אחרי שחקרתי, אחרי שהרהרתי, אחרי שבדקתי,
התברר שצדקתי.
ראשית, תודה לכל העדים.
ושוב תודה, לכם החשודים, שכפרתם באשמה במיומנות כה רבה
(עוד נחזור אליכם ברצח הבא).
ובנוגע לחקירה, הריני מתכבד
לבשר לעולם: אלטר בלטר התאבד!
אני לא פסיכולוג, אבל פה זה ברור:
מדובר בבחור הרסני וסגור,
שנוא על שכניו, על אשתו וידידיו,
דחוי מכל עבר ובכל צעדיו.
אלטר בלטר כזה מקומו בשמיים,
ולפיכך הוא ירה בעורפו פעמיים.

אמר רב פקד ולבית בלטר פנה, ויומיים וליל עם אותה אלמנה: התאבלו על גבה, התאבלו על בטנה, התאבלו על שטיחים, התאבלו בפינה. ובערב יום ה', כשבדלת אנדריי נקש בעטו, חזר ג'ורג' לביתו, והשאיר לאותו עיתונאי מיטתו.





תצלום: גל חמו