לאה פילובסקי | שיר מתוך כתב העת אורות, גיליון 6: קפקא
אֶת חֵרוּתִי קָנִיתי בִּמְחִיר הַצֶּדֶק
הַדִּכָּאוֹן סֵרַב לְגֵט, רַק מַשְׁחִיתִי
נֵאוֹת לוֹמַר:
הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם
בִּתְּנַאי שֶׁתֹּאמְרִי שֶׁאַתְּ מוֹחֶלֶת
לִי מְחִילָה שְׁלֵמָה, נוּ
הַדִּכָּאוֹן סֵרַב לְגֵט, רַק מַשְׁחִיתִי
נֵאוֹת לוֹמַר:
אִם לֹא תָּעִידִי בַּמִּשְׁפָּט הַפְּלִילִי,
אֶתְרַצֶּה בְּבֵית הַדִּין הָרַבָּנִי
בִּתְּנַאי שֶׁתֹּאמְרִי שֶׁאַת מוֹחֶלֶת
לִי מְחִילָה שְׁלֵמָה, נוּ
אִמְרִי כְּבָר, הֵאִיצוּ בִּי הַדַּיָּנִים,
אֵינֵך רוֹאָה שֶׁהוּא אישׁ טוֹב?
אִם לֹא תָּעִידִי בַּמִּשְׁפָּט הַפְּלִילִי,
אֶתְרַצֶּה בְּבֵית הַדִּין הָרַבָּנִי
לֹא הֵעַדְתִי. הַתִּיק נִסְגַּר. הַתְּבִיעָה בּוּטְּלָה.
אִמְרִי כְּבָר, הֵאִיצוּ בִּי הַדַּיָּנִים,
אֵינֵך רוֹאָה שֶׁהוּא אישׁ טוֹב?
אָמַרְתִּי. הַכֹּל, מֵהַמַּכּוֹת וְעַד הַנִּסָּיוֹן לְהָרְגֵני,
הָיָה כְּלֹא הָיָה.
לֹא הֵעַדְתִי. הַתִּיק נִסְגַּר. הַתְּבִיעָה
בּוּטְּלָה.
וְכִי הָיוּ עוֹד טִיעוּנִים שֶׁלֹּא טָעַנְתִּי?
הַאִם יָכוֹלְתִּי לְנהוֹג אַחֶרֶת? אֲבָל
אָמַרְתִּי. הַכֹּל, מֵהַמַּכּוֹת וְעַד
הַנִּסָּיוֹן לְהָרְגֵני, הָיָה כְּלֹא הָיָה.
רַק הַבּוּשָׁה תִּשׁרֹד אַחֲרַי.
וְכִי הָיוּ עוֹד טִיעוּנִים שֶׁלֹּא טָעַנְתִּי?
הַאִם יָכוֹלְתִּי לְנהֹג אַחֶרֶת? אֲבָל
מַה זֶה מְשַׁנֶּה? מִמֵּילָא לֹא יוֹעִיל
הַזַּעַם
רַק הַבּוּשָׁה תִּשׁרוֹד אַחֲרַי.
אֶת חֵרוּתִי קָנִיתי בִּמְחִיר הַצֶּדֶק.
