יעקב ביטון | אפוריזמים ותעיות מתוך כתב העת אורות, גיליון 6: קפקא

*****
התפילה נכתבה תחילה בחרדת עניים
אלה שהשמיים התרחקו מהם מספיק
כדי שיצעקו לבסוף ככולנו רק המנון עצמי.

*****
אתה להלל ולשבח ולהודות,
אתה בשפתך הניעורה ממערת הפה
עומד בטלית זיעה, ורק ניעותיך מדמות מעשה חיים.

*****
לפנות בוקר אבא נרדם בתפילה, תפילין הראש פורץ ממצחו
כמו הפנס בקסדתו של כורה פחם בחשיכה גדולה.

*****
צלצול שריפה.  בלון חומק מידו של הילד.

*****
גם עקֵבו של זה שלעולם נידון לצלוע.

*****
נסיעה עם אבא לבדיקה בבית החולים, חיפשנו חנייה
שעה ארוכה, בסוף עצר, נצמד לגדר אבן גבוהה
אין מספיק מרווח לפתוח את הדלת בצד שלי
ויצאתי מצד הנהג ברגליים מתוחות, נטוי לאחור, מסורבל
החניכיים שלו נסוגות, גם אני,
לאן?

*****
על פיגומי הזמן עומדים אנחנו - בני החלוף,
פועלים אשר מסירים את הלוט ונמוגים יחד אתו.

*****
ישו היהודי, להתראות.

*****
הבוקר מגלה את הנרות חיוורים וקרים,
כאצבעותיו של זה שישנת לצידו.

*****
הכלבים, כמה נחמה בכלבים.
ארבע רגליים יציבות, לסת שלוחה לפנים ומסירות אין סוף.

*****
הסגֶר, העוצר, הם כליו של זה שאהבתו לא הבשילה
והוא תר אחריה לשווא ברחובות הריקים מאדם
מתאבל על עצמו ומתנחם בהיסט התריסים.

*****
נסיעה להר מירון,  הגוף, העורקים - שעווה חמה.

*****
ראיתי את הזקנה מנשקת ירקות ופירות
לפני שרחצה אותם.


*****
אמא עירומה, מתלבשת בחדר הארונות
נחבאתי מאחורי המשקוף, מציץ בסדק,
מתי הפך גופה לזר?


אבא

אתה הדופק על מצחי
ומתעקש להשהות תשובה
מי הוא זה?
ואם ייפקחו עינַי
מנוכֵל החלום
מה ימריץ בי
חזרה להרים?

*****
כל איש וייתקל בי
אני מגיר
לא אשמור מן הדבש למקום אחר או לזמנים שיבואו.

*****
המשיח ראשית צריך לגאול את עצמו
מאותה המתנה חריפה וארוכה
שעיוותה וניוונה את רגליו.
המצפים למשיח לא יסבלו גפיים רפויות
ויש חשש מוחשי שמשיח יהפוך לקורבן הראשון
של הנכים
האומללים
העניים.

אפולוני

צעיף משי דק
על צוואר זכוכית 
ארוג שקרים
מעשה מרכבה.

דיוניסי

חבל הטבור הומלח
ונשמר ארוך לגופו
נושא שוט
תמיד.

*****
הגיטרה החשמלית היא עוד כלי בנצרות המתחדשת,
זו שלא ויתרה מעולם
על האינקוויזיציה (העידו שכנים בצהריים).

*****
סמוּך כנשימה –         
תבנית אדם רדום
דחליל בנקבים
מגרֵש הלילה לכל נוגשיו  
אילם
רדוף גם חלומו                                                                          
בצמאונות


*****
ילדה
שמעי
אין בי פער
בשר הדוק עלי
כל הורי הקדמונים
חופרים תחתַי במחילות
וההדים יוצאים לשמך ברעש ובתפילות.

*****
ברגע הצעקה
הרוח מפצירה בגבולות העולם להתרחב
זוחלים עדיך כל המראות
כל פני האנשים
מי ימשה אותך מבלע ההד?

*****
חפש ברחובות התעשייה נפח אחד זקן
וילחים על אישוניך
את שם אותיות הוויה
לא לראות בכל המקומות את האלוהים
כי אם לא לראות.

*****
הצלב שישוע התייסר עליו
הוא שריד עץ הדעת שנמנע ממנו
רק בלי השורשים
העלווה הפירות והרוח.

*****
גבירת רפאים אומללה בקיתון המשרתות,
לבדה בראש הטירה, כולם מייחלים לראותה
ולרוע הגזירה רק מרבים את הבדיה על אודותיה,
מתכתשים על קלסתרוני סרק רק כדי להשביע את רעבונם.
היא מתקיימת לעצמה, ניזונה משולי שמלתה.

גאולות הכותב

אין שאלה בדבר היותי משיח שקר
השאלה – מהי האמת שנמסרה – גם היא נסיון סרק
הלא התעלמנו או הוספנו עליה לכל אורך הדרך
אתם ואני.

*****
בשפה, שלא כבמציאות, לפעמים הסדרים משתנים.
הנובל מקבל עירוי
המאוחר מובהל לפרולוג
העיקר ננטש.

*****
התשוקה יוצרת חדר מראות
שגם באשר תישברנה כולן
יהיה זה עדיין פסיפס עצמי
וכל חלק לוכד רק את גלותך ובשרך.

*****
היופי מרחיק את הצופה
עד למקום שם שמט אותו לראשונה -
גן העדן.


*****
מסיכה – הרי לנו עוד פנים לכאורה
המוגבלות לתנועה אחת, למבע אחד, כלומר קיפאון,
דהיינו מגע.  

*****
ראש נפתלין גדול
שומר לפרוות העור
סמור פחדים ויחום תאוצה 
ביקשת קפאון שלגים וימים לבנים
ועכשיו
רק מפולת.

*****
קידה מומרת בשקיעה
מלכות היא הנכות
חולים עד האופק מכחישים את הים
רק המזח נדמה גואה
מי בנה אותו?

*****
בכל פינה בארון כדור נפתלין לח
בלוטה חריפה גלמודה מלחיתה
מה תשמרי?
גם העש חדל להיות עש.

*****
יתמודד על הילד שלוש פעמים
פעם על התומה
פעם על עיניו החמות
ואחרונה על אמו בחדר המבוא
שכתפיה צרות.

*****
אל תיכונו במלבוש ורחצה
לביאת אמת הדורת נוצה.

*****
במעילך קרוע כיס
בפרדס אותה קרה
עננים  גבוהים וגשם איִן. 

*****
אבא מכחיל
ספינה נופלת באופק מנוחה
צווארי ענוד אבוב שחור
סער גדול בינינו              
אין מי שיצעק – אוויר
אוויר.

*****
להתאים את הנשימה לרעד הדברים.

*****
המדע כולו הוא נסיון הבנים להבין את האבות
ובה בעת לחרוג מכוח כבידתם.  



*****
פרדס העשתונות
גלה את הפירות חיוורים
את הגזעים דלים
את משאלתי ריקה.

*****
לא הכיסא
לא היושב עליו 
אלא מי שעלול היה לקום
ולעזוב.

*****
להוביל את עדר הצאן מלוכד 
כאשר השוט מכה רק בך.

*****
האוויר נפקח
ייאלמו המתווכים באור
דימויים יסוגו לבטן מערות כעטלפים
הנה מגיח ערפל מתוק
הדבר כשהוא לעצמו.

*****
קרום
יעוד כבד למשי
חתום באצולת מכפלת חיים
מן הגוף הגואה
הגדה משותפת
לאחווה ולשטנה.

*****
עבד עבדים  –
איך ניתן לבדות סחרחורת
מוקפדת
ולחזור פיכח
אל שולחן האדונים
לוחש את המנון השוקת.

*****
השקדיה פרצה
לאט
גילחנו את סבא
בגינה על כיסא העץ.

*****
זר פניכם
ילדי הפועלים
משמרת הלילה התחילה
על מפה לבנה
מגשים לבועלים

*****
מוסף הבוקר -
צימאון.

עכשיו אבא
יוצא מחדרו
האדם שחושב
כי נפטר מכל מה שצריך.



*****
משפחה יקרה
העש – לבי
השאיר בכם ערומים
והשטיח שרגליכם יכלו יחפות
לסחור ממנו עונג אחרון
נפער בו חור
אני כבר יצאתי אל אור אחר
שוכח
נשרף.

*****
בעירת הנר , שעוות מילואים, היד הגרומה
האם תספיק השעה לסוף מסדרון העוועים?
השרת גם הוא מדדה מן הפתח שמנגד, אלומתו איתנה,
בידו האחרת דלי – זבובים לבטח שורצים  בחלב,
לפתע חותר בבשרך  אותו רמז 
הרי מתחוור כי אתה  חומר הגלם.





תצלום: יורם קופרמינץ