צביה ליטבסקי | שיר מתוך כתב העת אורות, גיליון 6: קפקא
תצלום: ענבל רווה ואורלי רוזן (מתוך הפקת אופנה)
1.
הַמַּבִּיט בָּךְ יַהֲפֹךְ לְאֶבֶן.
אֵינִי מֵסִירָה מַבָּטִי מִפָּנַיִךְ.
אֵין לָךְ פָּנִים.
בְּמַסְמְרִים חַיִּים
אַצְמִיד אוֹתָךְ אֶל הַבָּשָׂר.
כְּשַׁרְווּל שֶׁל אוֹר אַתְּ נוֹסַעַת
עַל קַו הָאֹפֶק,
בְּרָקַיִךְ
בּוֹקְעִים אֶת הָאֶבֶן.
2.
הַכְּשֶׁלְעַצְמוֹ שֶׁל הָעֵץ
מְשֻׁנַּן הַקְּצָווֹת –
הֲלֹא יְצַמַּח מִבְּלִי מֵשִׂים אֶל
תּוֹךְ פָּנַי,
יְשַׁפֵּד אוֹתָם בְּלִי דַעַת,
מְשֹׁלְלֵי עַצְמָם
3.
רַק הֵצַצְתָּ, סַקְרָנוּת
שֶׁל סְרָק,
וּכְבָר חַיֶּיךָ נִקְצְבוּ,
וְסַךְ נְשִׁימוֹתֶיךָ, מְנוֹת הַבֶּהָלָה,
וּבַמֶּה פָּגְעוּ עֵינֶיךָ לֹֹא
תֵּדַע,
כִּי יַכֶּה בֵּין צַלְעוֹתֶיךָ
בְּקוּמְךָ
גַּם בִּשְׁנָתֶךָ.
תצלום: ענבל רווה ואורלי רוזן (מתוך הפקת אופנה)
