שבתאי מג'ר | שני שירים מתוך כתב התע אורות, גיליון 6: קפקא


קפקא דווקא
לֹא קַפְקָא דַּוְקָא. כֻּלָּנוּ קַפְקָא. אָה אָה.
קַפְקָא יָדַע. קַפְקָא צוֹדֵק. עָשׂוּ עָלָיו מַחֲזֶה.
בִּקֵּשׁ שֶׁיִּשְׂרְפוּ. עָשׂוּ לוֹ דַּוְקָא. סֵרְבוּ.
לֹא הִתְרַגֵּשׁ כְּשֶׁכָּתַב. הָיָה חַיָּב. חָזָק מִמֶּנּוּ. תַּקִּיף.
הִכְתִיב לוֹ שֶׁיִּכְתֹּב. לֶהָבוֹת הַמִּלִּים מְאִירוֹת.
מֵרַחוֹק מְבִינִים. מַקְדִּישִׁים פְּרָסִים וּמִתְקַּשִּׁים מְאֹד
לְיַשֵּׂם. דְּבָרָיו הַקְּצָרִים אֵינָם יְכוֹלִים
לִנְחוֹת בְּלֵב פְּקִידֵי הַחַיִּים. הֵם זוֹכִים לְכָל הַפָּחוֹת
לִמְחִיאוֹת כַּפַּיִם. הַדְּבָרִים שֶׁרָאִיתִי, קַפְקָא אוֹמֵר,
נָשְׂאוּ אֵלַי מַחֲלוֹת. חָשׁוּב לְבָעֵר, לִמְחוֹת.
הַטּוֹב בְּיוֹתֵר – לִשְׁכֹּחַ. אַחֶרֶת, לֹא יִהְיֶה לִי מָנוֹחַ.



הדלת הזאת
הַדֶּלֶת הַזֹּאת לֹא תִּפָּתַח.
אַךְ אֲנִי חַיֶּבֶת.
הַדֶּלֶת לֹא תִּפָּתַח
אֶעֱמֹד מוּלָה
וְאַמְשִׁיךְ לָדַעַת –
הַדֶּלֶת לֹא נִפְתַּחַת.
אֲנִי בַּחוּץ וְהַדֶּלֶת
מְחַכָּה שֶׁאֶדְפֹּק.
אֲנִי לֹא אֶדְפֹּק
בַּדֶּלֶת הַזֹּאת.



תצלום: יורם קופרמינץ