יונתן ברג | שיר מתוך כתב העת אורות, גיליון 5: אגתה כריסטי



בּוֹנָה לְעַצְמָהּ בַּיִת, הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא רוֹאָה תַּבְנִיּוֹת וְסֵדֶר
מַצִּיבָה בִּמְקוֹמָם מְבוֹכִים, הַפִּתּוּל עוֹשֶׂה בָּהּ הַפוּגָה:
סִבּוּךְ הוּא זְמַן, אֶפְשָׁרוּת לְהִתְבּוֹנֵן לְלֹא הֶרֶף.
הִיא זוֹנַחַת אֶת בָּתֵּי הַסֵּפֶר, אוֹתָם מְקוֹמוֹת
שֶׁלְּעוֹלָם אֵין בָּהֶם מַבָּט, שֶׁבָּהֶם הַצַּעַד חָשׁוּב מֵהַמֶּרְחָק.
מַדּוּעַ מָוֶת? מַדּוּעַ תַּרְחִישִׁים עֲבֻתִּים שֶׁל דָּם?
הַתְּשׁוּבָה בְּזִכְרוֹנָהּ הַחַד – בְּשְׂדוֹת הקְרָב
שֶׁמִּתְפָּרְקִים כָּעֵת לְתוֹפָעוֹת קְצָרוֹת שֶׁל קֶטֶל.
הִיא נָחָה רַק בַּפִּתְרוֹן – שָׁם הִיא נוֹתֶנֶת שֵׁמוֹת לַלַּיְלָה,
מְאַפְשֶׁרֶת לְכֹל חַיּוֹת הַשְּׁתִיקָה לִנְבֹּר
בַּהֶשֵּׂג הַקָּצָר שֶׁלָּהּ:
שֶׁמֶשׁ בְּהִירוּת חֲטוּפָהּ עַל פְּנֵי עֲרָפֶל מִתְמַשֵּׁךְ.


תצלום: גל חמו