הנס כריסטיאן אנדרסן / דנה כספי | מעשייה מתוך כתב העת אורות, גיליון 4: אנדרסן

היֹה היה נסיך, שביקש לו נסיכה, אבל שתהיה נסיכה אמיתית. הוא נסע סביב העולם כולו כדי למצוא נסיכה כזאת, אבל בכל מקום היה משהו לא כשורה, נסיכות היו די והותר, אבל אם נסיכות אמיתיות היו אם לאו – זאת לא הצליח לגלות. תמיד משהו לא היה לגמרי אמיתי. לבסוף שב הביתה והיה כה עצוב, משום שבכל מאודו רצה נסיכה של ממש.

ערב אחד השתוללה סופה נוראה; ברקים ורעמים, ירד גשם שוטף, ממש איום ונורא! לפתע-פתאום נשמעה נקישה על שער העיר, והמלך הזקן ניגש לפתוח.

בחוץ עמדה נסיכה. אבל אלוהים אדירים, איך שנראתה בגשם ובמזג האוויר הסוער! המים נטפו משערה ומבגדיה, חדרו מבעד לחרטום נעלה ויצאו מהעקב, ואז היא אמרה להם שהיא נסיכה של ממש.

"ובכן, את זה עוד נראה!" חשבה המלכה הזקנה, אך לא אמרה דבר; נכנסה לחדר השינה, הסירה את כל המצעים והניחה גרגר אפונה בתחתית המיטה.
אחר כך לקחה עשרים מזרנים, הניחה אותם על גרגר האפונה, ועל גבי המזרנים שמה עוד עשרים כסתות.

כאן תשכב הנסיכה לישון בלילה.

בבוקר שאלו אותה איך ישנה.
"הוֹ, איום ונורא!" אמרה הנסיכה, "כמעט לא עצמתי עין כל הלילה! אלוהים יודע מה היה במיטה? שכבתי על משהו קשה, וכל גופי חבוט וחבול! ממש זוועה!"

וכך ראו שזו נסיכה אמיתית, כי היא חשה בגרגר האפונה מבעד לעשרים מזרנים ועשרים כסתות. איש חוץ מנסיכה של ממש אינו יכול להיות כה רגיש.

הנסיך נשא אותה לאישה, כי עתה ידע שמצא לו נסיכה אמיתית, ואת גרגר האפונה הציגו בחדר של חפצי הערך הנדירים, שם ניתן לראותו עד עצם היום הזה, אם איש לא לקח אותו.


וזהו, דעו לכם, סיפור אמיתי!


תצלום: רונן גולדמן