נוית בראל | שירים מתוך כתב העת אורות, גיליון 4: אנדרסן


חתונה
או: לפני שנשכבה על דבר קשה מאוד

שֶׁבַע פְּעָמִים הֻתְּרוּ הַבְּרָכוֹת כְּתַחְבּוֹשׁוֹת סָבִיב לְרֹאשָׁם.
הַמַּיִם טִהֲרוּ. הַיָּדַיִם נִשְׁלְחוּ וְנִשְּׂאוּ בְּקַלּוּת.
אֵין מִשְׁקָל לַזָּהָב. הִינוּמָה בְּקוֹל גָּדוֹל
הוּסְרָה מֵעַל פָּנֶיהָ. נְשִׁיקָה מֵעַל פָּנָיו.
נִפְלָאוֹת נִבְרְאוּ. נִמְסְרוּ הַלְּבָבוֹת.
עוֹרֵב הִתְעוֹפֵף אֶל צַמַּרְתּוֹ שֶׁל
עַמּוּד וּפָצַח שָׁם בִּצְרָחוֹת.


דגל לבן
או: בת הים הקטנה, מונולוג

אֵינִי זוֹכֶרֶת אֶת פָּנַי
שֶׁנִּתְכַּסּוּ רוּחַ חֹרֶף רְגוּעָה
חַסְרַת תַּכְלִית

אֶת יָדַי שֶׁהִתְרוֹפְפוּ סְבִיב גּוּפִי
הַמִּתְבַּקֵּעַ לְשֵׁמַע דָּבָר קָטָן כְּמוֹ לְחִישָׁה.

עֲנָנִים הִרְעִידוּ שָׁמַיִם זָרִים.
אָסְרוּ בְּתוֹכָם מַיִם כְּנֹאדוֹת לְבָנִים.

דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי נִבְחֲנוּ עַד הַסּוֹף
וְנִשְׁמְעוּ לְמֶרְחַקִּים קְטַנִּים מְאֹד

עַד שֶׁנֻּצַּחְתִּי וְנִכְנַעְתִּי


תצלום: אירה אדוארדובנה