זהר איתן | שירה בפרוזה מתוך כתב העת אורות, גיליון 4: אנדרסן



1. ירח

"כָּל הָעִיר יְכוֹלָה לִרְאוֹת אוֹתִי עַכְשָׁו. הַיָּרֵחַ יָכוֹל לִרְאוֹת אוֹתִי, וְהַשֶּׁמֶשׁ גַּם."
וְאָז נוֹפֵף בַּמַּטְאֲטֵא מֵעַל רֹאשׁוֹ.


2. מנורה

כְּתָמִיד, יָדְעָה שֶׁאִם תּוֹסִיף הַמְּנוֹרָה לִבְעֹר כָּל עוֹד יוּכְלוּ עֵינֶיהָ לַעֲקֹב אַחֲרֶיהָ, אֲהוּבָהּ חָיֹה יִחְיֶה; אַךְ אִם תִּכְבֶּה הַמְּנוֹרָה, שׁוּב יָמוּת.


3. נר

"מָוֶת שׁוֹכֵן בְּחָזִי!" קָרְאָה. "הַנַּח לִי לָנוּחַ!". אַךְ הוּא מְשָׁכָהּ מַעְלָה, צִבֵּעַ אֶת
לְחָיֶיהָ, קָלַע וְרָדִים בִּשְׂעָרָהּ, הוֹשִׁיבָהּ לַחַלּוֹן, נֵר דּוֹלֵק לְצִדָּהּ, וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.


4. כתר

הֶעָשָׁן הַזּוֹהֵר רָבַץ בְּדִמְמַת הַלַּיְלָה כְּכֶתֶר לָאֹרֶן, אֶלָּא שֶׁאָדֹם הָיָה, אָדֹם כַּדָּם.


5. ממלכה

"נוּמוּ לָכֶם, אַתֶּם הַמֵּתִים! הֵן הַיָּרֵחַ עוֹד זָכוֹר יִזְכֶּרְכֶם, וּבַלַּיְלָה יִשְׁלַח אֶת קַרְנָיו
הַקָּרוֹת אֶל מַמְלַכְתְּכֶם הַדְּמוּמָה, בָּהּ עוֹד תָּלוּי כֶּתֶר עֵץ הָאֹרֶן."


6. פרח לבן

הַסּוֹחֵר הַצָּעִיר יוֹשֵׁב שָׁקֵט וַחֲסַר תְּנוּעָה, חוֹשֵׁב עַל אִשְׁתּוֹ הַיָּפָה: בְּאֶרֶץ שְׁחוֹרִים זוֹ יַחֲלֹם עַל פֶּרַח לָבָן וְרֵיחָנִי.


7. בים או בהר

"הֲתִרְצֶה לְהִטָּמֵן בַּשֶּׁלֶג הַמּוּצָק שֶׁבְּפִסְגַּת הָהָר?" שָׁאֲלָה. "אֲכַסֶּה אֶת קִבְרְךָ בַּקָּיָאק שֶׁלְּךָ וּבְחִצֶּיךָ, וְהָאַנְגְקוֹקִים* יִרְקְדוּ מֵעָלָיו. וְאוּלַי תַּעְדִּיף לְהִטָּמֵן בְּקַרְקָעִית הַיָּם?"

*  "אַנְגְקוֹקִים" – אצל שבטי האינואיטים, כינוי לבעלי כוחות מיוחדים, המתַקשרים עם רוחות המתים.


8. בקרקעית

הָאָב וְהָאֵם חוֹלְמִים עַל הַטִּפּוֹת הַצּוֹרְבוֹת שֶׁנּוֹתְרוּ בְּקַרְקָעִית הַבַּקְבּוּק, בְּעוֹד הַנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה, הַחִוֶּרֶת, תַּחֲלֹם עַל הַדְּמָעוֹת הַבּוֹעֲרוֹת בְּעֵינֶיהָ. נִבְלָם מֻנָּח לִמְרַאֲשׁוֹתֵיהֵם. לְרַגְלֵיהֶם מֻטָּל כַּלְבָּם.


9. זֶמר ומחול

"הַנִּיחוּ לְנִשְׁמוֹת הַמֵּתִים לְשַׂחֵק בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל כֶּלֶב הַיָּם כִּבְכַדּוּר," חָשְׁבוּ. (לֵב וְעַיִן הָיוּ לָהֶם רַק לַזֶּמֶר, לַזֶּמֶר וְלַמָּחוֹל).


10. שקוע במחשבות

שָׁם שָׁכַב, נִשְׁעָן עַל הַסְּפִינְקְס, חוֹלֵם, שָׁקוּעַ בְּמַחְשָׁבוֹת, כְּמוֹ מְהַרְהֵר בַּשָּׁנִים הַחוֹלְפוֹת וְעוֹבְרוֹת כָּרוּחַ. סְבִיבוֹ, קוּפִּידוֹנִים קְטַנִּים שִׂחֲקוּ בְּתַנִּינֵי הָאֶבֶן.


11. רעוֹת רעוֹת

"אַךְ אִם לֹא חָטָאנוּ מֵעוֹלָם," אָמְרָה בְּלִבָּהּ, "לֹא יוּכְלוּ הָרוּחוֹת הָרָעוֹת לִפְגֹּעַ בָּנוּ לָעַד. תְּמֵהַנִי: הֶעָשִׂיתִי רַע?" לְרֶגַע הִרְהֲרָה בַּדָּבָר. "הוֹ, כֵּן!" אָמְרָה, וְהִבִּיטָה בְּבֻבָּתָהּ. "הַאִם הִתַּלְתְּ אַתְּ בַּחַיּוֹת?"


12. מתעוררות למצוקות העולם

הַבֻּבָּה, לְלֹא סָפֵק, בָּכְתָה גַּם הִיא, שֶׁהֲרֵי מָתְחָה זְרוֹעוֹתֶיהָ מִבַּעַד לָעֲנָפִים הַיְרֻקִּים וְנִרְאֲתָה עֲצוּבָה עַד מְאֹד, עֲצוּבָה בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים. כֵּן, הָיְתָה זוֹ אַחַת מִמְּצוּקוֹת הָעוֹלָם שֶׁעֲלֵיהֶן דִּבְּרָה אִמָּא. הוֹ, בֻּבָּה מִסְכֵּנָה!


13. שוב, לאט לאט

לְפָנֶיהָ נִצַּב כַּדּוּר שֶׁל בְּדֹלַח וּבְתוֹכוֹ אַרְבָּעָה דְּגֵי זָהָב. בְּמַקֵּל סַסְגּוֹנִי, מְמֹרָק, בָּחֲשָׁה בַּמַּיִם: הוֹ, כֹּה לְאַט!




בעקבות Billedbog uden Billeder ('ספר תמונות בלי תמונות') מאת ה.כ. אנדרסן, 1839.