נורית זרחי | שיר מתוך כתב העת אורות, גיליון 5: אגתה כריסטי
וּכְשֶׁיָשַׁבְתִּי
בַּמִּסְדְּרוֹן בְּחֲצוֹת אֶרֶץ זָרָה
מוּל דֶּלֶת הַחֶדֶר שֶׁהֵגַפְתִּי
חֶרֶשׁ,
לֹא עַל פֶּשַׁע אוֹ
גּוּפָה, רַק
עַל חֹסֶר הַיְכֹלֶת,
בַּעֲלִי וַאֲנִי בְּחֶשְׁכַת הַמָּלוֹן
הַטַּחוּב, עַל סַפְסָל
עֵץ מִתְנַדְנֵד כְּשֶׁהָרוּחַ מְנוֹפֶפֶת
וִילָאוֹת וְאֶת דְּכִי
הַיָּם, וּמוּלִי גֶּבֶר, פָּנָיו לוּטֵי זָרוּת,
מָה הָיָה שְׁמוֹ,
וְהַאִם אָמַר לִי:
גַּם אֲנִי הוּא מִי
שֶׁהִשְׁאִיר מֵאֲחוֹרַי דֶּלֶת מוּגֶפֶת,
אִשָּׁה, לֹא גּוּפָה
אוֹ פֶּשַׁע וְכוּ', בּוֹאִי,
נִסְתַּלֵּק מִן
הַיְּשֵׁנִים הַלָּלוּ,
בְּמַעְבֹּרֶת,
בִּמְכוֹנִית, וְיָאלְלָה,
כֵּן? מִבְּלִי לוֹמַר
מִלָּה? אֲנִי כְּבָר רָאִיתִי
מִבְּעוֹד בֹּקֶר אֶת
הַחֵץ הַמּוֹרֶה אִיטַלְיָה
מָתוּחַ בְּפָרָשַׁת
הַדְּרָכִים, כָּאן
לֹא הַרְחֵק מִן
הַגָּגוֹת עֲמוּמֵי הַזָּהָב שֶׁבָּאַלְבּוֹמִים,
אֲבָל יָדַעְתִּי
אוֹתִי
לֹא פֶּשַׁע אוֹ
גּוּפָה וְכוּ', מָה שֶׁמָּנַע מִמֶּנִּי,
וְאוּלַי כְּלָל לֹא
זֶה, לְהַפְלִיג מִשָּׁם
עִם זָר בְּחֶשְׁכַת
לַיְלָה. וְלוּ?
אֵין שׁוּם בַּלָּשׁ
שֶׁיּוּכַל לְגַלּוֹת, אַף לֹא נוֹסְטְרָדָמוּס
אוֹ אֶרְקוּל פּוּאָרוֹ,
מָה שֶׁלֹּא נִכְתַּב בְּשׁוּם כְרוֹנִיקָה,
פְּרָט לַדַּף הַמְּהֻפָּך
שֶׁל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת.
תצלום: יורם קופרמינץ
