מתוך: הבלשים - שרון אס - אורות הכרך הוצאה לאור

שרון אס | שיר מתוך כתב העת אורות, גיליון 5: אגתה כריסטי

בַּעֲשַׁן אַחֲרֵי חֲצוֹת יֶדַע שֶׁחָשַׁבְתִּי מֵת שׁוֹלֵחַ יָד.

הוֹצֵאתִי אֶת הַפְּרָחִים מִשִּׁירַי וְהִנְחַתִּי עַל הָרִצְפָּה וּבְבַקְבּוּקִים.

גּוּף הַשִּׁיר הַמְּנֻתָּח נוֹתָר לְלֹא עָלִים.

כְּשֶׁעָלִיתִי בְּמִסְדְּרוֹנוֹת הַכְּרִיזַנְטֶמָה וְהַשּׁוֹשַׁנִּים לִיְּצִיאָה, שָׁלַח יַד

מַה שֶּׁחָשַׁבְתִּי מֵת וְנָגַע בְּשׁוּלַי. כַּמָּה מְעוֹרֵר הִשְׁתָּאוּת לְהִכָּנֵס לָעוֹלָם -

לֹא אָנוּ חוֹצִים, דְּבַר מַה חוֹצֶה דַּרְכֵּנוּ וְהַלֹּא–נוֹדַע

עוֹצֵר בַּנּוּ מִלִּפֹּל, הָאֲדָמָה מֻחְזֶקֶת וְשָׁטָה בָּאֲוִיר

הָיִינוּ שָׁלוֹשׁ מִסָּבִיב לְשֻׁלְחַן הָעִשּׁוּן וּכְמוֹ הַקִּיקְלוֹפִּים

נָגַסְנוּ בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ, וְלֹא בְּמַה שֶּׁאֶפְשָׁר. הַסַּמִּים, קַלִּים מְאוֹד, קַלִּים מִדַּי

לְנֶפֶשׁ חַסְרַת עֲלִילָה מְאֻרְגֶּנֶת, מָקוֹם, הִיסְטוֹרְיָה שֶׁהִתְפַּזְּרָה לְכָל עֵבֶר

בִּרְחָשִׁים

מַה לָךְ וּלְסִפְרֵי בַּלָּשִׁים שׁוֹאֲלוֹת הַשְּׁתַּיִם מִן הַצֵּל הַמֻּנָּח עַל פְּנֵי הַמֻּכָּר לְאַחַר

חֲצוֹת

וּמְגַלֶּה, לַמְּעַטִּים אֵין תַּחְלִיף – לַמּוֹתִירִים עֲקֵבוֹת בַּפְּתָחִים, שְׁסָעִים בָּהֶם

נִפְגָּשִׁים גּוּףנֶפֶשׁ

הַאִם אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶתְכֶן שׁוֹאֵל קוֹל קִרְבִּי אֶת פְּנֵי הַשֶּׁטַח הַנּוֹצְצִים – מַרְאָה –

תְּשׁוּקָה – עֵינַיִם

שֶׁלַּדְּמֻיּוֹת הַמִּתְאַבְּכוֹת עָשָׁן, חַבְרוֹתַי לְהוֹלֵם זְּמַן שֶׁאַחַר חֲצוֹת – זְמַן שֵׁנָה

שֶׁאִם לֹא יְשֵׁנִים

דֹּפֶן נִפְרֶצֶת בַּתַּחְתִּיּוֹת, חֹר נָעַץ אוּלַי, אוֹ מַבָּט אָפֵל מְקַוֶּה, מִישֶׁהוּ מִישֶׁהוּ

יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה אוֹתִי

כִּי שִׁחְרַרְתִּי יְצוּר מְכֻנָּף וְשֶׁלִּי לְבַעֲלוּת עַל חַיָּיו

וְהַאִם יַחְזֹר אֵלַי אֵי מָתַי מֵעַל הַמַּיִם הַגְּבוֹהִים לְבַשֵּׂר

מִשָּׁלוֹשׁ נָשִׁים בַּחֶדֶר נוֹתְרוּ שְׁתַּיִם.

הַלְוַאי וְתִשָּׁאֵר רַק אַחַת.

רַק הָאַחַת מְסֻגֶּלֶת לִפְתֹּר אֶת הַתַּעֲלוּמָה:

מַהוּ הַפֶּשַׁע הַנָּחוּץ לְאָשְׁרִי.

אֱלֹהִים אַדִּירִים, מַהִי חָכְמָה אִם לֹא תֵּאַטְרוֹן לְפֶשַׁע

כְּנִיסָה בַּתַּשְׁלוּם לְמִישׁוֹר הָרְגָעִים הַנִּתְלֶה לְמָסָךְ

וּקְפָלִים, הִרְהוּרִים שֶׁאֵין כֹּחַ לְהַגִּיעַ לְקִצָּם, לְחִישׁוֹת מֵעֹמֶק לֹא מְשֹׁעָר

נִיסוֹטִים יָמִינָה - וּשְׂמֹאלָה - סִימֶטְרִית נִפְתַּח הַלֹּא־נוֹדַע, הָעֹשֶׁר

לַבַּיִת הָאָפֵל בּוֹ יוֹשְׁבָיו שׁוֹתִים מִכּוֹסוֹת רֵיקוֹת

לוֹעֲסִים אָבָק מִסַּכִּין וּמַזְלֵג, וְנִתְמָכִים מִכָּל צַד בַּמּוּזִיקָה

(מֵהֵיכָן בּוֹקַעַת הַמּוּזִיקָה?) (אֵיךְ נִשְׁמֹר עַל הַבָּא וְנֶעֱלַם בְּאֵי-שָׁם?)

שַׁעַר הַמִּקְרֶה לַעֲנִיֵּי הָרוּחַ, הַיּוֹשְׁבִים בְּנַפְשָׁם

מְאֻשָּׁרִים בְּחֶבְרַת הַפֶּסֶל וְהַמַּסֵּכוֹת, עִם מַה שֶּׁמַּעֲמִיד

לָהֶם פָּנִים

וְהַקָּרְבָּן יוֹפִיעַ – מֵאָחוֹר, מֵאֲפֵלַת הֶעָתִיד

כֻּלּוֹ צִפִּיָּה – כְּבָר כִּמְעַט אֵינוֹ בַּחַיִּים

וְאָנוּ נַאֲכִיל אוֹתוֹ בְּגַעְגּוּעִים

רֶגַע וְעוֹד רֶגַע

וּכְמוֹ סִיסֵי הֶעָרִים, יוֹפִיעוּ הַבַּלָּשִׁים, כְּמוֹ מִשּׁוּם מָקוֹם

דְּמֻיּוֹת רְחוֹקוֹת שְׁחֹרוֹת פּוֹרְצוֹת

מִן הַשָּׁמַיִם, מִשְׁכַּן הַזֹּהַר וְהָרֵיקוּת, לְהִסְתַּחְרֵר

סְבִיב חַלּוֹנוֹת מוּגָפִים לְמֶחֱצָה מַשְׁחִילִים בְּאָנוֹנִימִיּוּת

רְחוֹב אֶת הַחוּטִים הַלֹּא נִרְאִים, עַכְּבִישִׁיִם , לִלְכֹּד

מִי יַעֲנֶה לִשְׁאֵלַת הַמִּפְלֶצֶת, אֵם הָעוֹלָמוֹת

מֶה עָלֶיךָ לַהֲרֹג

כְּדֵי לְהַשְׁחִיר אֶת הַדָּם הַמַּלְבִּין,

וְעֵינוֹ תִּרְחַב בַּשֶּׁקֶר

בְּבֵית הָאֲבֵלִים

הָאֲבֵלִים יוֹשְׁבִים מִסָּבִיב לְבֵיצַת הָעוֹלָם

בְּתוֹכָהּ הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹהֵר מְשַׁקְשֵׁק דָּם וּשְׁעוֹנִים

דְּחִיפָה קַלָּה וְדַלְתָּם נִפְתַּחַת – הַסַּף נָמוֹג,

מִכָּל עֵבֶר קִרְעֵי

מְאֹרְעוֹת הַמָּוֶת וְהָאַהֲבָה מְזִינִים נֶעֱלָם גָּדוֹל

בְּסוּפַת אֵשׁ וְחִידוֹת: הַמֵּת, נָשָׂא עִמּוֹ אֶת מִישׁוֹר הָרְגָעִים הַיְּרֻקִּים,

וְעַכְשָׁו, הַבַּיִת נִבְקַע לִצְחִיחוּת וְיוֹשְׁבָיו מִתְגַּלְגְּלִים מִחוּץ לַבֵּיצָה הַגְּדוֹלָה

שֶׁבְּתוֹכָהּ הַשֶּׁמֶשׁ

מְנַגֵּן בִּשְּׁעוֹנִים

וְצְּעָקָה גְּדוֹלָה נֶהֱדֶפֶת בַּדֹּפֶן, כְּלוּאָה מִחוּץ לִקְלִפָּה לְבָנָה

"קִבַּלְתִּי אֶת בִּתִּי בְּמַתָּנָה וַאֲנִי לֹא רוֹצָה לְהַחְזִיר אוֹתָהּ."

כָּאן בַּמָּקוֹם הַזֶּה, מִתַּחַת לְכוֹכָב שָׁחֹר, עָבַר

זְמַן מִחוּץ לְמִשְׁמֹרֶת פְּעִימוֹת וּמְחוֹגִים, דּוֹרְסָנִי

וַעֲנָק מִכָּל שִׁחְזוּרֵי עַצְמוֹת גוֹרְגוֹנַה אוֹ סְפִינְכְּס

סוֹדֵק מֵרֹב קֹר וְאֵפֶר עַלִּיזוּת שְׁעוֹנִים: מַה שֶּׁנּוֹשֵׂא וְלוּ בְּמוּזִיקָה קְלוּשָׁה

וּרְחוֹקָה

צְלִיל שֶׁל לֵב וְשֶׁל דָּם שֶׁל גּוּף חֲמִימִי כָּזֶה שֶׁיָּכֹל לִהְיוֹת מִפְתָּן לְאֶרוֹס,

לִדְיוֹ, וְלֶחָלָב.

כַּמָּה זְמַן עָבַר? הַשִּׁיר, מֶרְכָּזוֹ שֶׁל יְקוּם יָרֹק-אֲפַרְפַּר, בָּלַט בְּהֶעְדֵּרוֹ

וְאִם הָיְתָה שִׂמְחַת רֶגַע מֵאָז רֶצַח אָשְׁרֵנוּ שָׁמַעְתִּי שֶׁהָיְתָה כִּמְדוּרָה

שֶׁהִבְעַרְנוּ עַל גַּב הַלִּוְיָתָן, לְהָאִיר מַיִם נוֹהֲמִים אֵלּוּ שֶׁאֵינָם זוֹרְמִים לְשׁוּם

מָקוֹם.

מִתַּחַת לְכוֹכָב שָׁחֹר תִּוָּלֵד הַפְּסִיעָה

הַהֶכְרֵחִית, הַבָּאָה, הַפִּלְאִית

לַחֶבֶל, לַסֻּלָּם, לְבֵיצַת הַזָּהָב

אוֹ הַרְבֵּה פָּחוֹת מִכָּךְ לְטֹהַר

לַבַּלַּשׁ הַמְּהַלֵּךְ רְחוֹק מִיֵּשׁוּ-עַל-הַצְּלָב

מֵהַסְּנֶה הַבּוֹעֵר שֶׁלֹּא מְאֻכָּל, מֵהָאַיָּל הַמַּחְלִיף

נַעַר. אִישׁ אוֹ אִשָּׁה לֹא חֲבִיבִים בִּמְיֻחָד, רְחוֹקִים מִפִּסְלֵי אֱלֹהִים

שׁוֹפְעֵי עָשָׁן, חֲמוּצִים מֵאַהֲבַת הַסּוֹפֵר שֶׁכָּתַב אוֹתָם, וְיֵשׁ בָּהֶם יְדִידוּת

מַסְּפֶּקֶת וּנְחוּצָה לָעֻבְדּוֹת.

(הַאִם זָעַם אוֹ הַכְנָעָה יְאַלְּצוּ אוֹתִי לְשַׁנּוֹת אֶת טִקְסֵי הָאַהֲבָה וְהַהִבָּחֲרוּת

הַמְּאַיְּמִים

שׁוּב וְשׁוּב, עַד כְּנִיסָה עִם שַׁחַר, לָאֲדָמָה

בְּעוֹד בְּגַן עֵדֶן מְשַׂגְשֵׂג פֶּרֶא עֵץ הַחַיִּים, קוֹלוֹ שֶׁל הָאֵל מִסְתַּתֵּר בָּעֹנִי,

בַּמַּגֵּפוֹת, בַּמּוּזִיקָה

הַבָּאָה מֵרָחוֹק וּכְמוֹ הוֹפֶכֶת אֶת הַתְּשׁוּקוֹת הַמְּסֻכְסָכוֹת

לִטְהוֹרוֹת. לִמְטַהֲרוֹת –

וְאִם אֵדַע מַהוּ הַפֶּשַׁע הַנָּחוּץ לְאָשְׁרִי

הַאִם אֶהְיֶה שׁוּב תְּמִימָה דַּיִּי לְבַצְעוֹ?)

פְּנֵי הַבַּלָּשִׁים כִּפְנֵי הַמּוֹשִׁיעַ עַל הַצְּלָב,

אָנוֹנִימִיּוֹת. מַבִּיטוֹת אֶל הַתְּהוֹם הַצָּפָה שֶׁל

הֶעְדֵּר הָאֱלֹהִים וּבִמְקוֹם לִקְרֹא בְּרַעַד "אֱלֹהִים אַדִּירִים"

מְסֻגָּפוֹת מֵהָעֵדֶר שֵׁנָה וּמֵאָבְדָּנִים שֶׁל אַהֲבָה

(וְאֵין פָּשׁוּט אֵין לְמִי לִקְרֹא לָמָּה עֲזָבַתְנִי, כְּשֶׁאַתְּ הַנּוֹטֶשֶׁת

הַגְּדוֹלָה)

וְאֵינִי יוֹדַעַת אֵיךְ אֶפְשָׁרִי הָרֶגַע הַזֶּה שֶׁל הַחַבָּלָה

תְּפִישַׂת הַפּוֹשֵׁעַ בְּרֶשֶׁת הָעֲצַבִּים

כְּשֶׁדְּמוּתוֹ נוֹתֶרֶת צְלָלִית אֲפֵלָה בַּקְּרָעִים

שְׁבִירַת הָעֲצָמוֹת, הַסַּחְטָנוּת, הַשְּׁקָרִים

הָפְכוּ אוֹתִי מְסֻכֶּנֶת מְאוֹד לְעַצְמִי, חֹפְשִׁיָה לְהוֹדוֹת

נוֹתַרְתִּי בַּחַיִּים, בִּלְתִּי יְדוּעָה

לְעַצְמִי, וְהָעֻבְדּוֹת מַכּוֹת, תֻּפִּים וְדֻבִּים וְיָם

עָמֹק מִתַּחַת לָרַגְלַיִם, לְמִן הַלֵּב הַחַם שֶׁל הָאֲדָמָה הַבּוֹעֶרֶת מִיְּמֵי רֵאשִׁית

וְעַד הַשָּׁמַיִם אֲלֵיהֶם כְּאֶל פִּתְרוֹן שֶׁלְּעוֹלָם גּוּפֵנוּ לֹא יַשְׁאִיר בּוֹ עֲקֵבוֹת

נָשָׂאנוּ תְּפִלָּה מֵעֹמֶק פְּנֵי הַשֶּׁטַח הַזּוֹהֲרִים

מֵהַחֹר שֶׁפַּעַם הָיָה לִבֵּנוּ, וְגַם חָרֵב, הוּא קָדוֹשׁ, מֶרְכָּזָהּ שֶׁל אִימְפֶּרְיַת חוּשִׁים

הֲרוּסָה

יוֹדֵעַ הַכֹּל יָפֶה מְאוֹד וְרָאוּי לְמַאֲכָל – וְאָבוּד לְרַעֲבוֹנֵנוּ.

הַפֶּשַׁע נָטַל מֵאִתָּנוּ אֶת הָאָהוּב.

זֶה שֶׁבִּזְכוּתוֹ נִצַּלְנוּ מִמַּה שֶּׁאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים לְבַד:

לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים. וְהַבַּלָּשׁ מַה תַּבְטִיחַ לָנוּ?

הַמָּבוֹךְ הָרֵיק שֶׁלְּאַחַר חֲשִׂיפַת הַסּוֹד,

זֶה בֵּיתֵנוּ הֶחָדָשׁ, שְׁאֵרִיּוֹת נוֹצָה שֶׁל צִפּוֹרִים בְּהוּלוֹת

וְהַמָּזוֹן הַטּוֹב הָעוֹצֵר אֶת הַמֵּתִים מִמְּנוּחָה נְכוֹנָה

דָּג צָלוּי מְעַט צוּף דְּבַשׁ. וַאֲנַחְנוּ עַצְמֵנוּ, לְלֹא הַחֶזְיוֹנוֹת הַהֶכְרֵחִיִּים,

מִסְתּוֹבְבִים, כְּבוּלִים לְמִסְתּוֹרִין הַמִּדְרוֹנוֹת הַשְּׁבוּרִים שֶׁבְּנִשְׁמָתֵנוּ, הַכִּמְעַט

חַפָּה.

לְלֹא הֲבָנָה אֵיךְ לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה מִכָּאן

אֲנִי חוֹזֶרֶת לְסִפְרֵי בַּלָּשִׁים וּלְסִפְרֵי שִׁירָה.

לִקְרֹא לְלֹא לֵאוּת אֶת אוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת שֶׁתִּתְהַפֵּכְנָה

לָנֶצַח לוֹ אֲנִי מְסֻגֶּלֶת עַכְשָׁו: בַּעַל תֹּכֶן עִנְיָנִים, וְשׁוּרוֹת

מְסֻיָּמוֹת מְסֻמָּנוֹת בְּעִפָּרוֹן.

עֵינַי מֻנָּחוֹת עַל הַדְּמוּת הַפּוֹסַעַת וּצְלָב שָׁחֹר, בִּלְתִּי נִרְאֶה, עַל גַּבָּה.

זֶהוּ הַבַּלָּשׁ – חִידַת עַצְמוֹ

בּוֹעֶרֶת בִּדְמָעוֹת שֶׁל אֲחֵרִים

וְהַשִּׁיר? מֹאזְנַיִם וּמִשְׁקוֹלוֹת לְאוֹר נִדָּף

בַּלָּשִׁים וּמְשׁוֹרְרִים – הָאֲנִי הַחוֹקֵר הָאֲנִי הַשָּׁר

הַצְּבָאוֹת שֶׁאֲנִי מְזַמֶּנֶת, עִם לִקּוּק הַפְּצָעִים –

וְאֵינִי יוֹדַעַת אִם אוּכַל לָהּ, שׁוּב,

לָאָחוֹת הַצְּעִירָה שֶׁל הַמָּוֶת וְשֶׁל הַזְּמַן,

לַגְּבֶרֶת הַקֵּרַחַת, הַמִּקְרֶה.

קוֹרְדִלִיַה (כִּשְׁמָהּ שֶׁל בַּת לִיר וְלֹא פָּחוֹת מִמֶּנָּה עַזָּה) בַּלָּשִׁית בְּשַׂק שֵׁנָה, דֶלְגְלִישׁ הָאַכְזָר בַּעַל אֶצְבָּעוֹת אֲרֻכּוֹת, נֵרוֹ ווֹלְף עֲטוּי מֶשִׁי צָהֹב מְפַזֵּם בֵּין אוֹרְכִידֵאוֹת, וִי.אַי. וַרְשַׁבְסְקִי הַסֶּקְסִית, מְרֻסֶּקֶת הָעֲצָמוֹת לְמַעַן הַחֵלְכָּאִים, בְּכַמָּה תַּאֲוָה וּפְרַקְדָּן קָרָאתִי עַל הַמּוֹשִׁיעִים – אֵיךְ הַחוֹלֵף שָׂם מִבְטָחוֹ בַּחוֹלֵף – וּבְעוֹד הֵם מְגַשְּׁשִׁים קָדִימָה לְפִתְרוֹן, מַעֲשֵׂי הֶעָבָר מוֹפִיעִים, וּמַה שֶּׁחָמַק מְפֻתָּל בָּאֲפֵלָה, מֻנָּח לַח וְתוֹסֵס מִפְּנִימִיּוֹת (אֲבָל בַּעַל צוּרָה פְּשׁוּטָה), הוֹוֶה מְמֻשָּׁךְ (בּוֹרְחֶס אָמַר "זְכוּכִיתִי"), כְּשֶׁל חָתוּל אוֹ חֻלְדָּה. וַאֲנִי נָחָה כָּךְ עַל גַּב מְאֹרְעוֹת הַזְּמַן הַמִּתְפַּעֲנֵחַ, וְאֵינִי יוֹדַעַת דַּלָּה אוֹ עֲשִׁירָה אַגִּיעַ אֶל הַמִּבְטַחִים, שְׁעַת צָהֳרַיִם גְּבוֹהָה כָּעֵת, וְהַפְּרוֹזְדּוֹר שֶׁאֵין לוֹ קָצֶה – שׁוּב – נִפְתָּח.

"הַאִם הָאַסְטְרוֹנוֹם קָרְבָּן בְּתַחְתִּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם?

כֵּן. מִנְּקֻדַּת מַבָּטָם שֶׁל הָאֵלִים.

וְהַבַּלָּשׁ-בְּעַל-כָּרְחוֹ?

מְשׁוֹרֶרֶת שֶׁעָיְפָה מִלָּשִׁיר

'הַמָּוֶת

מִסְתּוֹר מִמִּסְתּוֹרִין הַחַיִּים'

וְרוֹצָה לַחְזוֹת מֵחָדָשׁ

אֵיךְ מֵעוֹדְפוּת שֶׁל אוֹר

נוֹלַד הַצֶּלֶם מִצַּלְעָהּ, וְרוֹקֵד בֵּין דְּבָרִים".