נוית בראל | שירים מתוך כתב העת אורות, גיליון 3: בורחס


בימים ההם

בָּיָמִים הָהֵם הָיִינוּ נִדְחָסִים בִּמְכוֹנִית
וּמֻחְזָקִים בַּחֲגוֹרַת בְּטִיחוּת. הָעוֹלָם
הָעֳצַם כְּמוֹ טִעוּן אִירוֹנִי. אֲנַחְנוּ
בָּרַחְנוּ מִמְּקוֹמוֹת שֶׁאֲנָשִׁים מְצַטְּטִים מִתּוֹכָם
מִן הַצְּרִיחִים הַשְּׁמוּרִים וְהַחוֹמוֹת הַהוֹמוֹת
אֶל הַמִּצְפִּים הַגְּבוֹהִים וְהַחוֹפִים הַנְּטוּשִׁים
שֶׁאוֹתָם אִי אֶפְשָׁר לִלְמֹד בְּעַל-פֶּה אֲפִלּוּ.
כָּל אֲשֶׁר עֲשִׂינוּ נַעֲשָׂה וְאֶל כָּל אֲשֶׁר נִשְׁלַחְנוּ הָלַכְנוּ
וְכָל הַנּוֹתָר הֶבֶל. בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת נִתְּנוּ בְּפָנֵינוּ
וּבָחַרְנוּ רִיק. הֹוֶה הוּא זְמַן שֶׁאֶת עַצְמוֹ מַשְׁמִיד.
שָׁגִינוּ בָּאַהֲבָה וּבָאַהֲבָה שׁוֹגִים תָּמִיד.


חיסול

מִישֶׁהוּ רוֹצֶה לַהֲרֹג אוֹתְךָ וּמְפַרְסֵם יְדִיעָה בָּעִתּוֹן.
אִשְׁתְּךָ מַחֲזִיקָה בְּתֻמָּתְךָ. הֶהָמוֹן
קוֹרֵא וְשׁוֹתֵק. הִנֵּה,
זֶה מְרַתֵּק, רֶצַח עָתִיד לְהִתְרַחֵשׁ. הַזְּמַן
מִתְקַדֵּם וְלוֹחֵשׁ. מִלָּה הִיא
מִלָּה, לְמִי תַּאֲמִין
אִם לֹא לְעֵינֶיךָ. אוֹר עַל גַּבֵּי כְּאֵב. הַשֶּׁמֶשׁ בָּרוּר.
הָעֵסֶק מָכוּר. אֵין לְהִסָּתֵר.

וּמַה יָּדַעְתָּ דַּבֵּר.



תצלום: נינה יעבץ