טל ניצן | שיר מתוך כתב עת אורות, גיליון 1: שקספיר



"But ah! thought kills me, that I am not thought,
To leap large lengths of miles when thou art gone"
(W. Shakespeare, Sonnet XLIV)



אֲניִ דּוֹמֶה למְַמָאֵן להְִתְנחֵַם עַל חֲתוּלוֹ -
זֶה הֶעָנֹג, הַנְּסִיכיִ שֶׁבַּחַיּוֹת,
בְּעוֹד נדִּוֹן הוּא לתְִחוּמֵי בֵּיבָר תָּפֵל שֶׁכָּל-כֻּלּוֹ
הוֹמֶה חַיּוֹת מְגֻשָּׁמוֹת, אֱוִיליִּוֹת.

חֲתַלתְּוּלהָ שֶׁאָז הִגַּשְׁתִּי כְּמִנחְַת פְּרֵדָה מָרָה,
תְּחִנָּה סִיאָמִית אַחֲרוֹנהָ - וְאָז אֵלךְֵ,
וְתַרְעֻמְתָּהּ (עוֹדִי שׁוֹמֵעַ) מוּל הַדֶּלתֶ הַסְּגוּרָה
עַל אַחֲרִית אַהֲבָתֵנוּ בְּחַדְרֵךְ.

הַיּוֹם, מִקֵּץ דְּלתָוֹת הַרְבֵּה וְהֶעְדֵּר וְטַלטְֵלהָ,
מַה לִּי לשֵָׂאת קוֹליִ כְּמוֹתָהּ בִּיללָהָ:
הֵן בְּעוֹלםָ שֶׁרַק נתַָן אֶת שֶׁבִּקַּשְׁתִּי - נְדוּדִים -
גַּעְגּוּעַי וּמֶרְחַקֵּךְ הָיוּ ליִ בַּיתִ יחְִידִי.

מתוך דומסטיקה, עם עובד, 2002