אסנת צירלין | שיר מתוך כתב העת אורות, גיליון 1: שקספיר

כּשנִּפְתְּחוּ לקְִרָאתוֹ הַשְּעָרִים
כְּבָר שִנֵּן אֶת דְּבָרָיו עַשְרוֹת פְּעָמִים -
לֹא בְּכלָ יוֹם מִזדְַּמֵּן לאְָדָם
לְהַעֲליִב מֶלֶ בָּרַבִּים.
הוּא הִזדְָּרֵז
רֶגֶל שׂמֹאל מַחֲליִפָה ימִָין
לְסֵרוּגִין
מִתְקַדֵּם כְּצִיר
כְּקַו נטְוּל צְבָעִים.

הָארִי ישָׁב בְּעמֶק הַהֵיכל
עָטוּי דּוֹרוֹתָיו
עָטוּי שׁמוֹ וּפָניָו
מַבָּטוֹ עָקַב אַחַר הַהוֹלֵ,
זֶה הַיּוֹם יזִדְַּמֵּן לוֹ לעְוֹרֵר
דְּבַר־מָה
בּשליִחוֹ שֶל הַדּוֹפִין.

אִם לֹא דַּי
בְּהִתְעַכְּבוּת זוֹ
יעֵָצְרוּ וְיתְִעַכְּבוּ
הַמִּלחְָמָה, הַבִּזָּה, הַתְּליִּהָ,
נוֹשׂאֵי־הַכֵּליִם־הַילְדִָים־הַטְּבוּחִים,
שעוּר הַקּוֹמָה, הַנִּצָּחוֹן, הַתְּהִילָּה,
עַד שׁבְּסוֹף דְּבָרָיו
יגִַּישׁ הַשָּליִחַ
אֶת הַתֵּבָה.

              מַהוּ אוֹצָר?
הָארִי הֶחֱוָה בְּרֹאשׁוֹ.

גַּם הָרָם וְגַם הַדַּל
לִבָּם ירְִעַד לקְִרַאת
הַזָּר הַיּקָָר.

              נִצְנוּץ אַקְרָאִי.
              הַזְּמַן הַקָּצָר בֵּין נחִוּשׁ
              לַמַּמָּשׁ -
              הַנִּפְלאָ בַּזְּמַנִּים.

"מַהוּ הָאוֹצָר, דּוֹדִי?"
הָארִי שָאַל,
"כַּדּוּרֵי טֶנִּיס, מַלכְִּי".

תָּבוֹא הַמִּלחְָמָה, אִם כָּ.


(בעקבות "הנרי החמישי")