גלעד רוזנברג | תרגום מחזה מתוך כתב העת אורות, גיליון 1: שקספיר

"טיטוס אנדרוניקוס", מהטרגדיות המוקדמות של שקספיר, הוא מחזה נוטף דם, שכולל את כל המרכיבים של סרט אימה שהולך עד הסוף: אונס, רצח, חיתוך אינטנסיבי של איברי גוף חיוניים, ובשיאו - קניבליזם. שקספיר לא חס על גיבוריו, והם מתחננים בזה אחר זה על חיי ילדיהם, וכמעט באותה נשימה פועלים כרוצחים מאומנים היטב.
בקטע המובא להלן מוצא טיטוס, גיבור המחזה, דרך מזעזעת לנקום במי שאנסו את בתו לביניה וכרתו את לשונה וידיה. בשלב הזה כבר איבד טיטוס את שני בניו וכן את אחת מידיו. הוא כמובן לא מגלה ללביניה שבתום הארוחה הוא מתכוון לקטול אף אותה במסגרת אותו זעם איום שמנחה את פעולותיו. אחר כך תמשך שרשרת הרציחות עד שבסוף המחזה יהיו מרבית הדמויות מצויות במצב מבותר כזה או אחר.
לא מומלץ לקריאה לפני השינה.

מערכה חמישית, תמונה שנייה

טיטוס


לָבִיניִהָ, בּוֹאִי, בּוֹאִי; הִסְתַּכְּליִ,
כְּפוּתִים הֵיטֵב אוֹיבְַיךְִ. רַבּוֹתַי,
חִסְּמוּ פִּיּוֹתֵיהֶם, בַּל ידְַבְּרוּ
שְׁניֵהֶם אֵליַ, אֲבָל שֶׁיּשְִׁמְעוּ
אֵת הַמִּלִּים הָאֲימֻּוֹת בְּפִי.
הוֹ, בְּניֵ בְּליִּעַַל, קָאירְוֹן וְדֵּמֶטְרִיוּס!
זֶה הַמַּעְיןָ, שֶׁהִכְּתַמְתֶּם בְּבֹץ,
יוֹם קַּיץִ זךְַ בְּחָרְפֵּכםֶ מָהוּל.
אֵת בַּעֲלהָּ אַתֶּם הֵן הֲרַגְתֶּם,
וּבַעֲבוּר אַשְׁמָה נתְִעֶבֶת זוֹ
לְמָותֶ דָּנוּ שְׁניַםִ מֵאָחֶיהָ,
ידִַי כָּרְתוּ, וּלקְֶלסֶ הִיא הוּשְׂמָה:
אֵת שְׁתֵי ידֶָיהָ הַמְּתוּקוֹת, אֵת לשְׁוֹנהָּ,
וְאֶת שֶׁמִּלָּשׁוֹן וְידָ יקָָר,
אֵת תֻּמָּתָהּ הַנְּקִיּהָ מֵרְבָב,
בּוֹגְדִים פְּרָאִים, כְּבַשְׁתֶּם וַאֲנסְַתֶּם.
מָה הֱייִתֶם אוֹמְרִים, אִם לדְַבֵּר
לָכםֶ הֵנחְַתִּי? בְּניֵ בְּליִּעַַל,
מִפְּאַת בּוּשָׁה לֹא יכְוֹליִם הֱייִתֶם
לְהִתְחַנֵּן לרְַחֲמֵי לבִִּי.
הַקְשִׁיבוּ, אֲרוּרִים, כֵּיצַד אֲניִ
עוֹמֵד לעְַנּוֹתכםֶ. ידִָי הַזּוֹ
נוֹתְרָה עוֹד כְּדֵּי לחֲַתֹךְ גְּרוֹנוֹתֵיכםֶ,
בְּעוֹד לבִָיניִהָ בֵּין גְּדָמֶיהָ תַּחֲזיִק
אֵת הָאַגָּן, אֲשֶׁר יקְִלֹט אֵליַו
אֵת דַּם אַשְׁמוֹתֵיכםֶ. הֲרֵי תֵּדְעוּ,
שֶׁכַּוָּנתַ אִמְּכםֶ לסְִעֹד עִמִּי,
וּנקְָמָה הִיא מְכנַָּה עָצְמָה,
וְהִיא אוֹתִי חוֹשֶׁבֶת למְִשֻׁגָּע:
הַקְשִׁיבוּ, נְבָליִם, אֲניִ אֶטְחַן
לָכםֶ עֲצְמוֹתֵיכםֶ עַד אֲבָקָה,
וְעִם דַּמְכםֶ אִתָּה אָכיִן בָּצֵק,
וּקְרוּם מִן הַבָּצֵק הַזּהֶ אֶצֹּר,
וְצֶמֶד פַּשְׁטִידוֹת אֲניִ אָכיִן
מֵרָאשֵׁיכםֶ הַמְּבִישִׁים כָּל כָּךְ,
וְלזַּוֹנהָ, אִמְּכםֶ הָאֲרוּרָה,
אֲניִ אֶגְרֹם כְּמוֹ הָאֲדָמָה
לִבְלֹעַ אֵת צֶאֱצָאֶיהָ.
זֶה הַמִּשְׁתֶּה אֵליָו הִיא הֻזמְְנהָ,
וְזוֹ הַסְּעוּדָה בָּהּ תִּתְפַּטֵּם;
כִּי בְּצוּרָה גְּרוּעָה מִפִילוֹמֵל
אַתֶּם הִתְאַכזְרְַתֶּם ליְלַדְָּתִי,
וּבְצוּרָה גְּרוּעָה מִפְּרוֹקְנהֶ אֶתְנקֵַּם.
עַתָּה הָכיִנוּ אֵת גְּרוֹנוֹתֵיכםֶ.
בּוֹאִי לבִָיניִהָ, קַבְּליִ הַדָּם;
וּכשְֶׁמֵּתִים יהְִיוּ, עַצְמוֹתֵיהֶם
אֲניִ אֶטְחַן עַד לאֲָבָקָה דַּקָּה ,
וְעִם הַמִּיץ הַנֶּאֱלחָ הַזּהֶ
אֶבְחַשׁ אוֹתָהּ, וּבַבָּצֵק הַזּהֶ
אֶת רָאשֵׁיהֶם הַנִּתְעָבִים אֹפֶה.
בּוֹאוֹ, בּוֹאוֹ, שֶׁכָּל אֶחָד יהְִיהֶ
עָסוּק בַּהֲכנָתַ הַסְּעוּדָה,
אֲשֶׁר כֻּלִּי תִּקְוָה שֶׁתִּהְיהֶ
קָשָׁה וַעֲקֻבָּה מִדָּם יוֹתֵר
מִסְּעוּדָתָם שֶׁל הַקַּנטְָאוּרִים.

מתוך תרגום המחזה שיראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.