אברהם עוז | תרגום מחזה מתוך כתב עת אורות, גיליון 1: שקספיר

המחזה "הנרי החמישי" מתאר את הפיכתו של מלך בכוח למנהיג בפועל, שיודע לסחוף אחריו את חייליו ואת עמו. הנרי החמישי עושה זאת באמצעות פעולות מחושבות וקבלת החלטות אמיצה, אך יותר מזה - הוא נושא שורה של נאומים מלאי עוצמה, פאתוס, נחישות אכזרית ואנושיות, אשר עשויים לעורר גם את הקורא בן זמננו לחפש את חרבו הישנה ולהצטרף לקרב. המחזה מתרחש על רקע קרב אז'נקור, שבו היתה לכאורה לצרפתים עדיפות ברורה על פני האנגלים, אך בסופו הם הוכו שוק על ירך. בקטע הראשון שלהלן פונה המלך לחייליו ומפעיל עליהם את כל האמצעים הפסיכולוגיים שיש בידו כדי שילחמו כראוי. בקטע השני פונה הנרי לאויביו, אשר ממאנים להכנע, ושם הטון שלו הופך נחרץ ואכזרי. ההבדל בין הקטעים מדגים את היכולות המרשימות של שקספיר במה שנקרא כיום ייעוץ תקשורתי אסטרטגי ויחסי ציבור. שקספיר בונה את המותג "המלך הנרי החמישי" מתוך האדם שהיה מוכר לצופים (במחזות ההיסטוריים הקודמים שכתב) כהארי, צעיר קל דעת שמוקף בחבורה עליזה ופוחזת.

מערכה שלישית, תמונה ראשונה


תרועת חצוצרות. באים חיילים עם סולמות, ליד הארפלר. באים המלך, אקסטר, בדפורד וגלוסטר.


המלך הנרי

וְשׁוּב אֶל הַפִּרְצָה, רֵעִים, כֵּן, שׁוּב,
אוֹ הַחוֹמָה תִּמְלאָ בְּגוּפוֹתֵינוּ.
בְּעֵת שָׁלוֹם יאֶָה לכְלָ אָדָם
לנִהְֹג בִּמְתִינוּת וְשֵׁפֶל רוּחַ;
אֲבָל בְּהִשָּׁמַע תְּרוּעַת הַקְּרָב,
אָז יסְִתָּעֵר לפְִעֹל כְּמוֹ נמֵָר:
ידְִרֹךְ שְרִירָיו, ירְַתִּיחַ אֶת הַדָּם,
יסְָוהֶ רֹךְ טֶבַע בְּחָרוֹן זוֹעֵף.
לעַָיןִ ישְַׁוּהֶ מַרְאֵה זוְָעָה:
בּוֹלשֶֶׁת מִבְּעַד חוֹרֵי הָרֹאשׁ
כְּמוֹ תּוֹתָח בּוֹהֵק; קִמְטֵי מִצְחוֹ
יהְִיוּ תְּלוּייִם עָליֶהָ בְּאִיּוּם
כְּמוֹ הַסֶּלעַ הַשָּחוּק מִמַּעַל
הַמִּזדְַּקֵּר מֵעַל חוּרְבוֹת בְּסִיסוֹ,
נשְִׁטָף לתְֵאָבוֹן בְּקֶצֶף יםָ.
כָּעֵת יחְַשׂף שִׁנָּיו, ירְַחִיב נחְִיר,
יעֲַצֹר נשְִׁימָתוֹ וִישַׁנֵּס
כָּל רוּחַ בּוֹ לפְִעֹל בִּמְלֹא עֻזּוֹ.
קָדִימָה, עוּרוּ, אֲצִיליִם אַנגְְּליִם,
שֶׁדַּם אֲבוֹתֵיכםֶ ידְוּעַ-קְרָב,
אָבוֹת אֲשֶׁר כֻּלָּם כַּאֲלכְֶּסַנדְֶּר,
פֹּה לחֲָמוּ מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב
וְלֹא שָׁמְטוּ חַרְבָּם עַד אֵין אוֹיבֵ.
אַל תְּבַישְׁוּ אִמּוֹתֵיכםֶ; הוֹכיִחוּ
כִּי מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבָּא נהֱֶרֵיתֶם!
הֱיוּ מוֹפֵת לנִחְוּתִים בַּדָּם,
למְַּדּוּ אוֹתָם כֵּיצַד להְִלָּחֵם.
וְגַם אַתֶּם, כָּל שְאָר הַחַיּלָיִם,
תּוֹצֶרֶת אַנגְְּליִּהָ הַמְּפֹאֶרֶת,
הַרְאוּ לנָוּ אֵיזהֶ מִרְעֶה מֻצְלחָ
הִשְׁבִּיחַ אֶת הַגֶּזעַ - אֵין סָפֵק בִּי,
אֵין בָּכםֶ אִישׁ שָׁפֵל שֶׁאֵין כָּבוֹד
זוֹרֵחַ בְּעֵיניָו. הִנֵּה אַתֶּם,
עוֹמְדִים הָכןֵ כְּמוֹ כַּלבְֵּי הַצַּידִ,
דְּרוּכיִם אֶל הַזִּנּוּק; הָאוֹת נתִַּן!
תַּנחְֶה אֶתְכםֶ הָרוּחַ; בְּליִ מָגוֹר
קִרְאוּ: "חֵי הָרִי! אַנגְְּליִּהָ! חֵי גּ'וֹרְג'!"

יוצאים. תרועת חצוצרות. החיילים נושאי הסולמות יוצאים אל הצד הנגדי לזה שממנו באו.

מערכה שלישית, תמונה שלישית

המושל ואחרים על החומות. באים המלך ובני לוייתו לפני השערים.

המלך הנרי

וּמָה, אִם כֵּן, הֶחֱליִט מוֹשֵׁל הָעִיר?
זהֶ הַדִּבּוּר הַאַחֲרוֹן בֵּיניֵנוּ.
עַל כֵּן, אוֹ תִּתְמַסֵּר לטְוּב חַסְדֵּנוּ,
אוֹ כְּצָבָא גֵּאֶה וֹשׁחֵר להְֶרֶס
תִּתְגָּרֶה בָּנוּ. כִּי כְּשֵׁם שֶׁאֲניִ חַיּלָ,
תֹּאַר יאֶָה ליִ בְּעֵיניַ מְאֹד,
אִם וּשׁב אַמְטִיר אֵשׁ תֹּפֶת עַל הָעִיר,
אֶכתְּשׁ אֶת פְּניֵ הַרְפְלרֶ ללְֹא רַחֵם,
עַד תִּקָּבֵר שְׂרוּפָה בְּתוֹךְ אֶפְרָה.
כָּל שַׁעֲרֵי הַחֶסֶד יאֵָטְמוּ בִּי,
וְחַיּלָיִם פּוֹרְעִים, קְוּשׁחִים, בְּליִ רֶסֶן,
ישְִׁתַּלחְוּ בָּכםֶ לשְִׁפֹּך דָּמִים כַּמַּיםִ,
וּמַצְפּוּנםָ פָּעוּר כגֵיהִנֹּם
למְִחֹץ בְּתוּלוֹת וְעוֹללָיִם פּוֹרְחִים.
מַה לִּי אִם כֵּן אִם קְרַב דָּמִים פּוֹלחֵַ,
לבָשׁוּ בְּלהֶָבוֹת כּמְוֹ שַר הַשְּׁאוֹל,
בְּדָם וָאֵשׁ יפְִרַע ויֱשְִׁתּוֹללֵ,
לזִרְֹעַ הֶרֶס וְחֻרְבָּן סָבִיב?
מַה לִּי אִם בִּגְללַכְםֶ יפְִּלוּ חָמָס
בְּתוּלוֹת הָעִיר בִּידֵי פּוֹרְעִים בְּניֵ שַׁחַץ
וְיהְִיוּ לאְֹנסֶ גַּס וְאַכזְרִָי?
מַה רֶסֶן יעְַכֵּב פְּרָעוֹת וָרֶשַׁע,
מִתְגַּלגְְליִם כְּרַעַם בַּמִּדְרוֹן?
הֲלֹא לשַָּׁוְא אַשְׁחִית אֶת פְּקוּדוֹתַי
עַל חַיּלָיִם קוֹצְפִים חוֹטְפֵי שָׁללָ,
כְּמוֹ לקְִרֹא ללִַּוְיתָָן לבָוֹא
וְלעֲַגֹן בַּחוֹף. לֹא, בְּניֵ הַרְפְלרֶ,
תָּחוּסוּ עַל עִירְכםֶ וְתוֹשָׁבֶיהָ,
כָּל עוֹד אֲניִ וֹשׁלטֵ בְּחַיּלָיַ,
כָּל עוֹד רוּחַ הַחֶסֶד הַזַּכָּה
תַּרְחִיק אֶת עַננְיֵ הַסִּרָחוֹן
שֶׁל רֶצַח מִתְקָרֵב, בִּזָּה וָרֶשַׁע.
וָלֹא, תִּרְאוּ מִיּדָ חַיּלָ עִוּרֵ,
חָמוּץ מִדָּם, וֹשׁלחֵַ ידָ טְמֵאָה
בְּתַלתְַּליֵ בִּתְכםֶ הַמְּשַׁוַּעַת,
אָבוֹת, שֵׂיבַת זקְָנםָ נמְִרֶטֶת,
לֹבֶן רֹאשָׁם נמְִחָץ אֶל הַחוֹמוֹת,
וְתִינוֹקוֹת בְּעֵירֻמָּם תִּרְאוּ,
מְשֻפָּדִים עַל חֹד הָרֹמַח,
וְאִמּוֹתֵיהֶם, בִּזעְָקוֹת טְרוּפוֹת,
יבְַקִיעוּ שַׁחַק, כִּנוְֹשׁת יהְוּדָה
מוּל קַלגְָּסָיו צְמֵאֵי הַדָּם שֶׁל הוֹרְדּוֹס.
אָז מָה? הַתִּכָּנעְ וּוְתִמְנעְוּ זֹאת?
אוֹ תֶּאֱשְׁמוּ בַּהֲגָנהָ מַמְאֶרֶת?


מתוך תרגום המחזה שיראה אור בהוצאת עם עובד.