ליאת קפלן | שירים מתוך כתב העת אורות, גיליון 1: שקספיר

(בתשובה לשאלת המלט)


מִי שָׁם?
עַכבְָּר לֹא זעָ. מִי שָׁם?
זוֹ עַיןִ בּוֹכיִּהָ וְהַשְּׁניִּהָ צוֹחֶקֶת. מָה הַשָּׁעָה כָּעֵת? מִי שָׁם?
הַלֹּא גַּם רֹאשׁ אָדָם אֵינוֹ קָרוֹב ללֵַּב. קָרוֹב מִסְּתָם קָרוֹב,
אַךְ גַּם רָחוֹק מִמֶּנּוּ. זֶה דֶּרֶךְ כָּל בָּשָׂר: כָּל חַי סוֹפוֹ למָוּת.
מַדּוּעַ זהֶ נדְִמֶה לךְָ מוּזרָ כָּל כָּךְ? שְׁירִָים מִפַּת הָאֵבֶל
הֵיטִיבוּ לבְָבוֹת בְּעֵת הַחֲתֻנָּה. מִי שָׁם? אֶת פְּניֵ אֲבִי
נִדְמֶה ליִ כִּי אֶרְאֶה. מִי שָׁם? נשְִׁבַּעְתִּי בֵּאלֹהִים, לֹא אֲניִ.
גַּם לֹא אֲניִ. מִי הָפַךְ אֵליַ פָּניָו מֵעֵבֶר לכִתְֵפוֹ עַד כִּי
נִדְמֶה, דַּרְכּוֹ מוֹצֵא הוּא בְּליִ עֵיניַםִ? הִכַּרְתִּיךָ הֵיטֵב,
הַלֹּא מוֹכרֵ דָּגִים אַתָּה. מָה אַתָּה קוֹרֵא? מִלִּים, מִלִּים
מִלִּים. הַלֹּא רַק צֵל שֶׁל חֲלוֹם הוּא. מְלאֶכתֶ מַחֲשֶׁבֶת
הוּא הָאָדָם. תַּמְצִית זוֹ שֶׁל עָפָר וְאֵפֶר. מִי הֵם
הַשַּׂחְקָניִם הַלָּלוּ? הִבִּיטוּ נאָ: מִי שָׁם? עַכשְָׁו אֲניִ בּוֹדֵד.
לִהְיוֹת אוֹ לֹא להְִיוֹת. כִּי מִי ישִָּׂא אֶת שׁוֹט הַזְּמַן וְלעֲַגוֹ?
וּמַה שְּׁלוֹמְךָ? אַךְ טוֹב ליִ, טוֹב ליִ, טוֹב. הָיוּ ימִָים וַאֲהַבְתִּיךָ.
עָליַ להְִשְׁתַּטּוֹת. מִי שָׁם? אוֹכלֵ אֲוִיר, מִתְפַּטֵּם בְּהַבְטָחוֹת. מִי
שָׁם? לֹא כְּלוּם. מִי שָׁם? מִי, אֲניִ? מַה פֵּשֶׁר הַמַּרְאֶה שֶׁרָאִינוּ?
בִּגְדוֹל פְּחָדִים בַּלֵּב הָאַהֲבָה פּוֹרַחַת. אַךְ עַל דֶּרֶךְ מָה?
עַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלהָ. הַסּוּס הַמְּצֹרָע יבְַעֵט נאָ בְּרַגְליָו.
בְּעוֹר בְּשָׂרֵנוּ אֵין נגֶַע. מִי שָׁם? אִמִּי, אִמִּי שָׁכחְַתְּ מִי אֲניִ?
נִרְצַחְתִּי. מִי שָׁם? חָדַל, אַתָּה מֵסֵב עֵיניַ לתְוֹךְ נפְַשִׁי.
מִי שָׁם? הָהּ, מֶה הָיהָ לךְָ כִּי בֶּחָללָ הָרֵיק זקַָפְתָּ אֶת עֵיניֶךָ
וְאֶל אֲוִיר אֵין גּוּף אַתָּה נוֹשֵׂא דְּבָרְךָ? אֵינךְָ רוֹאֶה שָׁם כְּלוּם?
לֹא כְּלוּם, אַף כִּי עֵיניַ רוֹאוֹת שָׁם אֶת הַכֹּל. מָה אֶעֱשֶׂה, אֵפוֹא?
אַף לֹא חֲצִי דָּבָר. אָן הָלךְַ? הַאֻמְנםָ לֹא ישָׁוּב לעְוֹלםָ?
רָאוּי הוּא כִּי תֵּשֵׁב סָפוּן בְּחָדְרְךָ. מִי שָׁם? שָׁם עֵץ שֶׁל עֲרָבָה נטָוּי
עַל פְּניֵ הַנַּחַל וְלֹבֶן צַמַּרְתּוֹ נשְִׁקַף בִּרְאִי מֵימָיו. וְכיִ אֵין שׁוֹטֶה
זֶה מַרְגִּישׁ מְלאַכתְוֹ מַהִי, שֶׁהוּא חוֹפֵר קֶבֶר וְשָׁר שִׁירִים?
כִּי מַה חַיּיֵ אֱנוֹשׁ? סְפֹר 'אַחַת' וְאַיןִ. הַס! מִי הַהוֹלךְֵ? כֻּלִּי שֶׁלְּךָ.
כֻּלִּי שֶׁלְּךָ. פְּגִיעָה, פְּגִיעָה מֻבְהֶקֶת. שׁוּב מַכָּה. וּמַה תֹּאמַר
כָּעֵת? נגַָעְתָּ בִּי, נָגַעְתָּ, אֵין אֲניִ מַכחְִישׁ. לוּ אַךְ הָיהָ ליִ זמְַן,
הָהּ, לְסַפֵּר יכָֹלתְִּי…אֲבָל יהְִי נאָ כֵּן… אֲניִ מֵת. אַתָּה תִּחְיהֶ.
סַפֵּר אֶת הָאֱמֶת: מִי שָׁם? מַה פֵּשֶׁר קוֹל הַתֹּף הַמִּתְקָרֵב וּבָא?

כל מלות השיר הן ציטוטים מ"המלט" לשקספיר, בתרגום אברהם שלונסקי



(בתשובה לשאלה העומדת בינינו):


עוֹד מְעַט בַּת חֲמִשִּׁים וְאַחַת, יחְֵפָה עַל מֹתֶן הַהַר, מִתְבּוֹננֶתֶ בְּמִכוְוֹת

הַמִּלחְָמָה הַקּוֹדֶמֶת, עַד שֶׁיּפָוּחַ הַיּוֹם. יּעַַר בִּירִיּהָ הַמְּצֻלָּק מַרְהִיב
יוֹתֵר כֹּל קַיץִ. וְאַתָּה בְּתֵל אָבִיב, מַפְליִג מִכּוֹס הַקָּקָאוֹ אֶל חַדְרֵי הַנִּתּוּחַ

קָרוֹב מִכָּל קָרוֹב, אַךְ גַּם רָחוֹק מִמֶּנּוּ. עֲקָבוֹת נמְִחוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ. גּוּף נגִָּף
בְּגוּף. הַאִם אַתָּה רוֹאֶה מָה שֶּׁאֲניִ רוֹאָה? וְאִם נעִָיר וְאֵיךְ נעְוֹרֵר אֶת הַתַּאֲוָה
עַד שֶׁתֶּחְפַּץ? תְּשׁוּקָה וּמֶרְחָק מִתְגּוֹשְׁשִׁים בְּקִרְבִּי כִּשְׁניֵ אַחִים עַל הַמַּרְבָד.

בֵּין אִישׁוֹניֵנוּ מִתְרוֹצֵץ יוֹנקֵ דְּבַשׁ מְבֹהָל. מָה מוּזרָ הַמָּקוֹם הַזּהֶ, בֵּיתֵנוּ.
אוּליַ אַהֲבָה, כְּמוֹ פְּרִיחַת הַדֻּבְדְּבָן, הַשָּׂפָה אוֹ הָרֶגַע הַזּהֶ, זוֹהֶרֶת
בִּמְלֹא ניִחוֹחָהּ בָּרֶגַע שֶׁבּוֹ הִיא נוֹטָה למָוּת. כּוֹאֵב? כּוֹאֵב. מִי אַתָּה?

מִי אֲניִ? הַאִם אִתְּךָ אֲניִ מְדַבֶּרֶת? וְאִם ישְִׁכְּבוּ שְׁניַםִ יחֵַם להֶָם? הָאַהֲבָה מְקַלקְֶלתֶ
אֶת הַתְּשׁוּקָה. בּוֹא, נִשְׁכַּח, נִתְכַּרְבֵל עוֹד רֶגַע בַּחֲשֵׁכהָ, כָּל כָּךְ מְתוּקָה כָּאן
כְּמִישַׁת הַסְּדִיניִם וְהַיּסְַמִין, צְחוֹרָה וּצְחִיחָה כִּקְשִׁישָׁה, מְכוֹכבֶֶת כְּדַרְדַּרִים.

בּוֹא יקִַּירִי, עֵת לחֲַבוֹק. נִשְׁכַּב גַּב אֶל גַּב, נַחְלֹם כֵּיצַד דָּבַקְנוּ פַּעַם זוֹ בְּזהֶ,
אַכזְרִָיּיִם, שׁוֹקְקִים, רְעֵבִים וְחַסְרֵי בַּיתִ. הַיּוֹם, עֵרִים וְלאִֵים, הֵיטֵב הֵיטֵב
נְכסֶַּה בִּשְׂמִיכהָ בֵּיניֵנוּ אֶת גּוּף חִשְׁקֵנוּ הַגּוֹועֵַ. מַדּוּעַ זהֶ נדְִמֶה מוּזרָ כָּל כָּךְ?

זֶה דֶּרֶךְ כָּל בָּשָׂר: כָּל חַי סוֹפוֹ למָוּת. עֵת סְפֹד וְעֵת רְקוֹד. וּמַה בְּכךְָ?
לֵיל מְנוּחָה, אֲהוּבִי, נְנשֵַּׁק זוֹ לזְהֶ לפְִניֵ הַשֵּׁנהָ, רַק רֶגַע לפְִניֵ תַּרְדֵּמָה נשְִׁתֹּק
בְּשִׁבְחָם שֶׁל תְּשׁוּקָה וּמֶרְחָק, מְרַתְּקִים כְּמִלחְָמָה בַּשַּׁעַר, כְּשִׁכחְָה.

(בתשובה לשאלה מה את עוד עושה כאן)

מַה לָּךְ כָּאן? אֵין רוֹאִים דָּבָר. הָלאְָה, הָלאְָה. לְכיִ, לְכיִ כְּבָר,
נִגְמַר. מַה לָּךְ כָּאן? רַק חֲשֵׁכהָ גּוֹבֶרֶת. לֹא בִּשְׂפָתֵךְ הֵם דּוֹבְרִים.
שָׂפָה אַחֶרֶת, מְשַׂקֶּרֶת, אוֹמֶרֶת: שָׁמַיםִ. מַיםִ. מָה, מָה אַתְּ רוֹאָה?
הָאוֹר הַנּוֹגֵהַּ שׁוֹקֵעַ. רֵיחָהּ הַמֵּמַכֵּר של אַדְמַת הָהָר הוּא רֵיחַ רָקָב.
יפְָיםָ הַנּוֹהֵר שֶׁל רְחוֹבוֹת עִירֵךְ מֵאַלחֵַ. לְכיִ לךָ מֵאַרְצֵך
וּמִמּוֹלדְַתֵּךְ. לְכיִ אֶל כָּל אָרֶץ אַחֶרֶת, אֶל דִּבּוּר זרָ. כְּבָר כִּמְעַט
מְאֻחָר. לְכיִ לךְָ. כָּאן הַכֵּליִם סְדוּקִים. אֵינךְֵ רוֹאָה? ליַלְהָ יוֹרֵד. מָחָר
לֹא תִּזרְַח הַשֶּׁמֶשׁ. הַאִם אַתְּ רוֹאָה מַה שֶּׁאֲניִ רוֹאָה? כּוֹאֵב? כּוֹאֵב.
הַשְּׁקִיעָה מְפֹאֶרֶת כָּתֹם אָיֹם. מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזּהֶ, בֵּיתֵנוּ.
אֵין זֹאת כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים, בֵּית עָלמְִין הוא. אָדֹם מִנְּשׂוֹא.
רָעֵב רָעֵב. מָה עוֹד אַתְּ עוֹשָׂה כָּאן? הָאַהֲבָה מְקַלקְֶלתֶ
אֶת הַשּׁוּרָה. מִלָּה מִלָּה כִּתְבִי עַל כֵּליַךְִ: כָּאן הַכֹּל
לֹא כְּלוּם. אַתְּ רוֹאָה. מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת? לכְיִ לךְָ. לְכיִ.
אַתְּ רוֹאָה מַה שֶּׁאֲניִ רוֹאָה? הָאַהֲבָה עִוּרֶֶת. לְכיִ מִכָּאן,
גַּם הַיּםָ נסָוֹג. מַה לָּךְ כָּאן דּוֹגֶרֶת עַל שְׂפַת הַפֶּצַע?